זה קורה לנערות בגילאי חמש עשרה או שש-עשרה בדרך כלל . זה מופיע משום מקום, כך סתם. ישנן כאלה שמקבלות את זה מוקדם יותר, ויש כאלה שזה מגיע להן מאוחר יותר. אבל בסוף הן מגלות את זה. הן מגלות שהן יכולות לדלג בזמן, בין העבר לעתיד ובחזרה להווה. "הנערה שדילגה בזמן" (The girl who leapt through time)– ביקורת סרט.
מקוטו היא ילדה יפנית רגילה, אם כי קצת אנרגטית ביחס לגילה. היא מרבה לאחר לבית הספר, אליו מגיעה לאחר נסיעה פזיזה באופניים תוך כדי היתקלות עם אדם אחד או שניים והחברות הכי טובות שלה הם בעצם שני בנים: צ'יאקי וקוסוקה. מקום הבילוי החביב עליה אינו מלתחת מדידה בקניון הסמוך אלא דווקא מגרש הבייסבול ("בייס-בורו" ביפנית) השכונתי שם היא מעבירה את זמנה בחבטות ומסירות. די ברור שמשהו מוזר הולך לקרות. בסרט אחד היא היתה יכולה למצוא יצור ירוק, חביב ופרוותי בארון, בסרט אחר היא היתה מוצאת צוואה שמגלה לה שהיא נצר למשפחת מלוכה מכושפת. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז בסרט הזה מקוטו הולכת לקבל את היכולת לטייל בזמן. "טיימו ליפו" (=time leap)
אבל מקוטו לא משתמשת ביכולת הזו כדי לחזור אחורה לשנות העשרים של המאה העשרים ולהתנקש בהיטלר או כדי למנוע מהוריה של סלין דיון להכיר מלכתחילה. היא לא חוזרת אחורה בזמן לאחר שרכשה ב 2015 חוברת של תוצאות כל משחקי הספורט בכדי "להמר" ולהתעשר. זוהי דרמה קטנה וחביבה, חפה מצדקנות, שבה דילוג בן זמנים הוא ספורט שנועד בעיקר בכדי להפגיש בין נערה מאוהבת לבחור אדיש. בל נשכח שמדובר בשוג'ו (אנימה לבנות בגיל ההתבגרות) שחייב לציית לכללי הז'אנר, ובניגוד לסדרה Death Note , המציית לחוקי ז'אנר אחר - ה'שונן' - הדיון כאן אינו דיון פילוסופי על צדק ומוסר. זהו קודם-כל סיפור אהבה, שבו דילוג בזמן משרת בדיוק את המטרה הזו, ואולי טוב שכך. מי צריך את כל הפילוסופיה הזו כשההורמונים זורמים בשצף וצ'יאקי החתיך כבר מחכה למטה.
בניגוד לסרטי בחזרה לעתיד המציגים משחק מתוחכם במעבר בין זמנים, "הנערה שדילגה" מציג חזרה לרגעי עבר בלבד. במובן זה "הנערה שדילגה" הוא מעין "לקום אתמול בבוקר" (Groundhog day) יפני. מרבית הסצנות מתרחשות באותו יום, או לפחות חוזרות על עצמן מספיק פעמים כדי לתת את הרושם הזה. השימוש המופלא במוזיאון לאמנות יפנית מסורתית בו עובדת דודתה הרווקה של מקוטו, קאזוקו, גם כמקום מפלט מן ההווה וגם כמקום אשר אליו שואפים אלה שבאו מן העתיד בונה מצוין את נרטיב הדילוג. הוא מראה לנו שלמרות שאנו חיים בהווה ושואפים לעתיד טוב יותר, ואולי גם עושים משהו שהוא אכן ייראה כפי שאנחנו מצפים, אם היתה לנו בחירה לדלג בזמן- היינו ללא ספק בוחרים בעבר.
אמנם, הסרט לא חף מפשטנות; הדילוג בזמן הוא יכולת הניתנת לפדיון במשך 91 פעמים בלבד ולאחריהם אין דרך חזרה (תרתי משמע), כאילו מדובר במשחק מחשב עם מספר מוגבל של חיים שניתנים לבזבוז, וכמו כל דבר ביפן- מספר הדילוגים שנותרו לך רשום על זרועך כמו ספרות של שעון Casio מזויף על פרק היד. בנוסף לכך הדילוג הוא מן קסם שצריך להתבצע בדילוג פיזי המהווה את שיאה של ריצת-אמוק, כאילו המהירות היא זו שמביאה את מקוטו אל העבר, בדיוק כמו הדלוראין של מק'פליי. ויש גם חסרונות נוספים- אך כל זה נסלח לחלוטין, ובטח בהשוואה ליצירות שוג'ו אחרות, כיוון שהרומנטיקה כאן- נושא חשוב בסרטי שוג'ו - אינה מוצגת בצורה ילדותית וחביונית אלא בצורה בשלה ובוגרת.
"הנערה שדילגה" הוא סרט שבו האנימציה עומדת בסטנדרטים גבוהים ביותר. זה לא מפתיע כיוון שמרבית סרטי האנימה באורך מלא מקפידים על הרמה הטכנית. ההפתעה הגדולה כאן הוא דווקא עבודת הבימוי והנרטיב הסיפורי שמוצגים כאן. זה הכשרון בו נבנה הנרטיב המשלב את סיפור האהבה במשולב עם העל-טבעי, כשרון שרבים מיוצרי סדרות הבאפי-מכושפות-אנג'ל היו שמחים להיות חתומים עליהם. לראות סרט אנימה איכותי שכזה אותי אישית הוא מעודד במיוחד בעיקר כיוון שהוא לא הגיע מפס הייצור הרגיל של סרטי אנימה איכותיים (המשולש ג'יבלי-ממורו אושיי-סטושי קון) אלא ממקום עצמאי יותר. ממורו הוסודה הוא אנימטור בכיר לשעבר באולפני ג'יבלי וכמעט וביים את ה'טירה הנעה', יושיוקי סדמוטו הוא מעצב דמויות בכיר מאולפני גאיינקס, וניזו יממוטו, לשעבר ארט-דירקטור בג'יבלי- שלושתם התאחדו תחת הגג הפורה של אולפני מד-האוס, יחד עם סיפור פרי עטו של יסוטקה טסוטסוי (מחבר 'פפריקה') בכדי ליצור את "הנערה שדילגה בזמן". כך שניתן לומר שיש דור חדש ליוצרי האנימה האיכותית, דור שגדל אצל הגדולים והולך לעשות דברים גדולים.
שם במקור: Toki wo kakeru shôjo שנת יציאה: 2006 במאי: ממורו הוסודה ('דיג'ימון') אולפנים: מד-האוס פרס חשוב: סרט האנימציה הטוב ביותר באוסקר היפני, 2007.
פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995)
25/12/2008
במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור.
צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג
18/04/2008
מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו.
Fuzion- the generic rules אבי סבג
01/12/2006
חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו.
מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב
20/07/2010
מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה.
