|
|
|
|
|
|
|
רפואה אלטרנטיבית
אסף גלעד |
|||||
|
|
|||||
| יש לכם כאב ראש? ייתכן שזה 'מושי' שמסתתר מאחורי האוזניים. יש לכם נזלת? זה כנראה 'מושי' שמסתתר באף. אתם בדכאון? המושי אכל לכם את המצב רוח. אבל אל דאגה, אדון-המושי הנודד יבוא לעזרתכם. Mushishi- ביקורת סדרה ומדריך הפרקים המומלצים. | |||||
"יצורים נעלמים ונסתרים. חלקם כה קטנים עד כי הם בלתי נראים. חלקם כה גדולים עד כי הם מהלכים בשמים. הם אינם צורות חיים כמו החיות או הצמחים שלמדנו להכיר. מתוך חשש ויראה, כינה אותם האדם 'מושי' ". קחו את המילה "מדע בדיוני" ונסו לומר את המילים הראשונות שעולות בראשכם. אני למשל חשבתי על 'אנטרפרייז', 'אסימוב', 'אודסיאה 2001','מכונת זמן', 'חניה בתל אביב'. כלומר מילים הקשורות לעולם החלל. מדע בדיוני בדרך כלל מדבר על טכנולוגיות חלופיות, על גבולות חדשים בעולם המכניקה, הפיזיקה והמוטוריקה ועל השאלות המוסריות והפילוסופיות הנגזרות מאותן העולמות. אף אחד מכם לא חשב על מחלות בדיוניות. וזה מפתיע, בהתחשב בעובדה שעכשיו חורף, וחלקם בוודאי מצוננים. סדרת האנימה היפנית 'מושישי' מדברת בדיוק על כך. אני קורא לזה רפואה בדיונית, או- אם תרצו-רפואה אלטרנטיבית. אדון המושי (Mushishi), היא פנטזיה תקופתית המתרחשת ביערות אפלים ובנופים כפריים של יפן ההררית, בהם משוטט גינקו, מכשף צעיר בעל שיער כסוף ועין אחת בלבד, המרפא מחלות מיסתוריות הנגרמות מייצורים מיסתוריים וזעירים. יצורי ה'מושי', הנראים במבט ראשון כחרקים, מתחלקים למינים שונים והם חסרי צורה אחידה- מה שאומר שגם לא כולם מזיקים. המושי נמצאים בכל דבר: בכרית השינה שלנו, בנהר שהתייבש, בנקיק חשוך מלא בפרחים בוהקים, ישנם המתחבאים בתוך עצים, ויש בני אדם שהם הכלאות חצי אנושיות של מושי. נשמע מוזר? לא ליפני ממוצע. יפן היא ארץ דת השינטו, המכונה גם "דת 8 מיליון האלילים" בגלל האמונה שכמעט מאחורי כל דבר קיים אליל כזה או אחר. לכאורה, שלד העלילה הוא פשוט וגם חוזר על עצמו; גינקו, אדון המושי הנודד, מגיע בכל פרק למקום חדש, שם פוגש אנשים מיוחדים עם בעיות מיוחדות, מגלה שהבעיה כרוכה במושי כלשהו- ופותר אותה. בנוסף, יש משהו פשטני בעובדה שכל תופעת טבע או בעיה אישית בסדרה מוסברת על-ידי 'מושי' כאלה ואחרים. אך לא כך הם פני הדברים. להציג את הדברים כך, זה בדיוק כמו לספר למי שלא ראה מימיו את המונה ליזה שמדובר באישה מחייכת. אבל אין שום דבר בתיאור היבש הזה שמעיד על גדולת היצירה. הרבדים הרבים שקיימים ב'מושישי', האווירה המכשפת והמורכבות של עולם המושי המשולבים עמוק עמוק בכל מה שקשור לאנושי שבכולנו: צער, חרטה, אבל, געגועים, הופכים את הסדרה לסדרת מופת. רפואת המושי היא יותר מרפואה כפי שאנחנו במערב מכירים אותה- קרה ומדעית. חוכמת המושי מוצגת כמעין פסיכיאטריה עתיקה, רפואה המשלבת בין הפיזי לרוחני, או אם תרצו: בין הפיזי למטאפיזי, או לפילוסופי. יצורי המושי אינם חיידקים פשוטים הנעלמים עם אינטיביוטיקה או נוגדנים. אלו הם יצורים אינטיליגנטים, שכמה שהם קטנים- הם גם מרגישים, וחושבים, ונוקמים כשצריך. אבל בניגוד לבני האדם- הם הטבע בהתגלמותו.כמו חיידקים- אפשר להכריע אותם, אבל זה לא דבר כדאי אם יודעים לשחק את המשחק שלהם. כך שעל רופא המושי להתחשב לא רק באדם בו הוא מטפל, אלא גם במושי התוקף אותו- בדומה למגרשי שדים המבינים את צרכיהם של השדים לפני שמכירים את הקורבן. אמנם, האווירה הכללית היא די מלנכולית- אך הסדרה מלאת תקווה ואמונה ביכולתו של האדם להשתנות ולהתעצם. מי שראה את הסדרה של סטושי קון Paranoia Agent, לא יכול שלא להבחין במשותף בין שתי הסדרות; גם קורבנותיו של הילד בעל אלת המתכת, וגם קורבנות המושי לא נתקפו במחלה כך סתם. במובנים רבים, רומזות שתי הסדרות הללו, מביא על עצמו האדם את הרעות החולות שפוגעות בו, אם לא מזמין אותן. גינקו, במובן זה, אינו רק רופא, הוא מטפל, כומר או כהן - אם תרצו - המאפשר לכל אחד ואחת שהוא פוגש להרפא ולחפש דרך חדשה לחייו. גם כשבלתי אפשרי לעשות את הבלתי אפשרי, ולהחזיר מתים לחיים זה לא משהו שמושישי מומחים בו, מציג גינקו בפני מטופליו יותר מתרופה למחלה- אוזן קשבת וכתף תומכת. למרות שהפרקים קצרים מאוד (כ 20 דקות לא כולל כתוביות) ויש הרבה מה להספיק, ניחנת הסדרה בקצב מאוד איטי, מהורהר, מיסטי -דבר מעורר הערכה בז'אנר שעיקר הפופולריות שלו נובעת מסדרות בית-ספר או אפוקליפסה או שילוב של שניהם. גינקו הוא 'קול', סוג של פרש בודד המסתובב ברחבי יפן ההררית, סתור שיער ועם בדל של סיגריה בפיו. ובדיוק כך גם מתנהלת כל הסדרה.ללא התלהמות, ללא ספינים עלילתיים, אך מצד שני גם ללא הרבה אקשן או הומור. כשאני חושב על זה- לא צחקתי אפילו פעם אחת במהלך צפייה בפרקי הסדרה. זה בסדר מצידי, זה לא הסגנון של גינקו. אך שלא כמו סדרת האנימה, סרט הלייב-אקשן שנעשה בשנה שעברה על פיה הוא שונה בתכלית- מלבד אולי האווירה האיטית. רק שבעוד שהסדרה משתמשת באיטיות לצורכי מיסטיקה ואווירה, משתמש הלייב-אקשן באיטיות כדי ליצור שיעמום איום וחוסר מיקוד. כשמבינים שמאחורי השיעמומון עומד קאצוהירו אוטומו - האיש שאיכזב ב Steamboy, נכנסים לפרופורציה. אז נכון- הוא גם ביים את Akira, הצלחה חד פעמית שניתן לייחס דווקא לאסתטיקה של הסרט, צד שלא הוא היה אחראי לה (בדיוק כמו רידלי סקוט ב'בלייד ראנר'), אבל עובדה זו לא מכסה על כך שיש לו בעיה מאוד גדולה להעביר חומר כתוב למסך הגדול- תכונה נדירה מאוד אצל במאים. הסרט הוקרן בארץ במסגרת פסטיבל אייקון האחרון בסוכות, אך במקום לעשות יחסי ציבור לסדרה הוא גרם בדיוק את ההפך. שלא כמו ביפן- שם מכירים הצופים קודם כל את המנגה ואת סדרת האנימה ,ועבורם הסרט נעשה במסגרת 'מוצר משלים' , צופי שאר העולם מתוודאים קודם כל לסרט- בגלל מכונת היח"צ המשומנת ובשל כך מאבדים עניין ביצירה המקורית. זה כאילו שכדי לשכנע אתכם לראות האת ה'מטריקס', היו מראים לכם קודם את כל את 'רילודד'. אבל את הפרסים האמיתיים גרפה סדרת האנימה, ביניהם את פרס סדרת האנימה הטובה ביותר ובפרס הבימוי בטקס המקביל ל'אמי' בשנת 2006 ביפן. את המנגה המקורית כתבה האמנית יוקי אורושיברה, כוכבת עולה שבוודאי עוד נשמע עליה הרבה. את 'מושישי' הוציאה לראשונה לפני כשמונה שנים, כאשר היתה בת 25 . כך שעם כל כך הרבה שנים לפניה -ותסכימו איתי שתוחלת החיים של נשים ביפן היא גבוהה מאוד- אין ספק שנזכה לראות עבודות נוספות רבות שלה. שירות ISF- מדריך הפרקים המומלצים של מושישי [ (*)=פרק מומלץ במיוחד] פרק 1: הילד שינרה שונה משאר הילדים. יש לו יכולות על טבעיות, וחבריו מתרחקים ממנו. יום אחד הוא פוגש מושי ייחודי ומוזר. באופן מפתיע, המושי הזה זהה לחלוטין לסבתו. פרק 3:בכפר הספון עמוק בתוך ההרים, חי לו מושי האוכל את קולות הרוח. כאשר תושבי הכפר מאבדים את שמיעתם (באוזן אחת בלבד) הם מרגישים שזה הזמן לקרוא לגינקו. פרק 4 (*): גינקו פוגש באדם בעל חלומות נבואיים, ולומד שלהיות נביא זה לא דבר קל ולעיתים- קטלני. פרק הנחשב בקרב המעריצים לטוב מבין פרקי הסדרה. פרק 5 (*): ילדה ששתתה ממי באר מורעלים במושי, מאבדת את יכולתה לנשום באוויר והיא חייבת לחיות בתוך המים. היא הופכת להיות חלק מרוחו של נהר שהתייבש ומקשה על חייהם של דייגי האזור. פרק 6 (*): גינקו מגיע לאי שבו חייה ילדה בעלת יכולות ריפוי פלאיות אך הסובלת מהזדקנות פתאומית. הילדה מושכת אחריה חולים העולים לרגל לאי ומנסים לשמר את מצבה הלא שפוי, רק כדי שכוחות הריפוי שלה לא ייעלמו. אחד הפרקים העצובים והמבריקים בסדרה. פרק 7 (*): גינקו פוגש את קורו, אדם בעל צורך בלתי נשלט לרדוף אחר הקשת שבשמים, שיותר משהוא רודף אחר חלום בלתי-מושג - הוא בורח מעברו. פרק 8 (*): פרק מופת נוסף, בו מתוודא גינקו לשירו, אלמן שאיבד את אישתו בסערת-מושי בים, ועוזר לו לחוות חוויה מתקנת. פרק 9: משל סביבתי מגולם בכפר קטן הזוכה מדי שנה לקציר משובח במיוחד, בהשוואה לשאר כפרי הסביבה הגוועים ברעב. הקציר הזה, כך מסתבר, קוצר איתו גם מדי שנה את חייו של אדם אחד לקראת בוא הסתיו. האם זהו המחיר שעל הכפר לשלם על מנת שלא לגווע ברעב? הפתרון שמוצא גינקו לבעיה הוא דווקא שנת שמיטה, ובכך מקבלת הסדרה את הכשר הרבנות הראשית. פרק 10: מושי החי בשמים יורד לאדמה ומוצא מפלט בגופם של איכרים מסכנים. הם לא מרגישים בדיוק 'בעננים' עם המחלה הפוקדת אותם. פרק 11 (*): הר גבוה שביום בהיר אחד מופיע בו חור ענק מעלה את החשד כי 'אדון ההר' שחי בו, אדון מושי בגמלאות, נוטה למות.זה נשמע כמו אחד הפרקים ההזויים ביותר, אך גם אחד המעולים, וגם כזה המאפשר הצצה לחייו האישיים וגורלו של גינקו האניגמטי. פרק 12: רק לקראת סיום המחצית הראשונה של הסדרה אנו מתוודעים לביוגרפיה של גינקו ומבינים תשובות לתהיות שעלו בנו :מאין בא? מה גרם לו להפוך לחד-עין? פרק 13 (*): צעירה הנופלת מגשר גבוה, מעל ערוץ נחל, ניצלת על ידי מושי. אבל, האם היא אותו אדם שהיה לפני הנפילה? ומדוע נפלה דווקא באותו לילה? למושי יש כוונות הנסתרות מעיני האדם... אחד הפרקים המרגשים. פרק 14 (*): גבר מתמסר לאישה מוזרה אשר ילדיה נולדים מתוך נצר של במבוק, ומוותר בשל כך על חיים בכפר בו גדל. המקום בו הם חיים הוא יער במבוק מכושף, שבו קל ללכת לאיבוד, עד שמגיע גינקו וחושף את היסודות מהם עשוי היער. פרק 15: בעיצומו של חורף קר ומושלג מבקר ילד קטן ללא רשות ביער שרק הוא מכיר, הנדמה כאביבי וחמים למדי. כל ביקור שכזה מסתיים בתרדמת חורף שבאה לקיצה עם בוא האביב האמיתי, לפחות עד שגינקו מגיע לביקור ומנסה להסיר את המיסתורין שמאחורי היער הזה שנדמה כאילו החורף פוסח עליו. פרק 16 (*): מושי הנראה כמו צל חודר לאוזנה של נערה ומונע ממנה שינה. כאשר היא מתחילה לשכוח את שמות בני משפחתה, ואת צבע הקימונו האהוב עליה, הדברים נראים מסובכים יותר. עד מהרה מתברר כי למושי השוכן בראשה יש זכרון סלקטיבי מאוד. פרק 17 (*): מושישי זקן מלמד שתי תלמידות אחיות את רזי ה"אורוסאן" - מושישי מיוחד המשמש כאימייל לכל דבר. אם מכניסים אותו לפקעת משי, הוא נושא איתו מכתבים לכל יעד. אך כמו מכל דבר טוב, גם מהאורוסאן צריך להיזהר. פרק 18: אמן מוכשר ומצליח מוציא תחת ידיו ציורים מופלאים של הר, ציורים המפיקים ערפל מתוך ההר פעם בעשר שנים. בעקבות טראומה משפחתית מאבד האמן את יכולתו לצייר אך לא מתייאש בקלות. פרק 19 (*): אומנת בשם פוקי מגלה יום אחד קרן היורדת מן השמים. היא מתפתה למשוך בה ולפתע- הקרן מושכת אותה בחוזקה אל השחקים. פוקי מקבלת אמנם הזדמנות לחזור אל הקרקע, אך עם בעיה קלה: היא הופכת בלתי נראית. פרק 20: גינקו פוגש לראשונה את טאניו, נערה בעלת נכות שנכפתה עליה מעצם היותה נצר למשפחת רופאי-מושי, וסופסוף לאחר 19 פרקים מפתח יחסי ידידות עם בריה כלשהי. תוך כדי כך הוא מתוודא לדרך הייחודית בה משמרת המשפחה את תולדות המושי וסיפורי הגבורה של המרפאים. הפרק היווה את הציר המרכזי בעלילת הלייב-אקשן של אוטומו. המעניין הוא שאוטומו השמיט כל כך הרבה פרטים חשובים מפרק זה, שאורכו 20 דקות בלבד, והצליח לעשות ממנו שעה משעממת על המסך הגדול, נטולת סיפור והקשר. פרק 21 (*): אשה הרה יולדת מספר ילדים הדומים זה לזה בצורה מפתיעה , הגדלים במהירות מופרזת. הם הולכים ורוכשים מודעות אנושית ולומדים את השפה המדוברת במהירות לא הגיונית. גינקו מגלה להם כי אין הם בני אנוש רגילים. כעת, על האם לקבל החלטות באשר לגורלם הבלתי נסבל. פרק קשה וסוחט דמעות, אך גאוני באותה המידה. פרק 22: סוף סוף פרק שאינו מסתיים בטרגדיה או במפח נפש. גינקו פוגש אישה צעירה החיה על אי , ומגדלת שם ילדה הדומה דמיון מפתיע לסבתה שנפטרה ממחלה קשה. עד מהרה מתברר שהשתיים הן חלק מקהילה שלמה שאנשיה סוברים שעלו על דרך המלך לחיי הנצח. גינקו מטיל ספק בכך. פרק 23: גינקו מגיע לכפר הסובל מחלודה, ברמה המילולית ביותר. תושבי הכפר נושאים על גופם כתמי חלודה כאילו היו בזנט על חוף הים. הם חושדים בנערה בשם שיגה, החיה בכפר ומייחסים לה אחריות רבה על תהליך התפרצות המחלה, אך את גינקו זה לא משכנע כלל ועיקר. פרק 24: עשב שוטה המתפרע בשדות של כפר קטן מעורר את כעסם של תושביו, אשר בוחרים לנקום את נקמתם ולעורר שריפה ענקית שתכלה הרבה יותר ממה שכיוונו לו. גינקו מגיע לעזרת מושישי כושלת, ומהווה גורם המתווך בין האדם לסביבה. פרק 25: מה הייתם עושים לו היתה לכם האפשרות לבחור בין להיות עיוורים לגמרי לבין האפשרות לראות את הכל בבת אחת, כולל מעבר לקירות, לבניינים, להרים ולגבעות, ובו-בזמן גם לראות את העבר והעתיד? מעייף, לא כך? המוזיקאית הנודדת שמהווה את מוקד הפרק הזה נתקלת בדיוק בדילמה הזו, וגינקו חד העין מלווה אותה לאורך מסע הייסורים שלה. פרק 26: כמה חבל, הפרק האחרון ואין עונה נוספת באופק. זהו אמנם לא פרק סיום טיפוסי, אולי בגלל שכל פרק עוצב בצורה כזאת שהוא סיפור בפני עצמו. כאן גינקו מופיע כיתום צעיר המאומץ על-ידי חבורת נוודים שנקרים למרגלותיו של הר המשנה צבעיו לפי מצב הרוח. כוונותיהם של יושבי הכפר הסמוך להפוך את המפל שליד להר לכדי סכר אימתני גורמות לפניו של ההר להחוויר פשוטו כמשמעו. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |