|
קומיקס קוגנטיבי - הדיסוננס קוגנטיבי וקוראי הקומיקס בישראל
עופר ברנשטיין |
|||||
|
|
|||||
| מחקר מאת עופר ברנשטיין על קורא הקומיקס הישראלי והחברה הסובבת אותו | |||||
| מבוא קומיקס המכונה לעיתים גם האומנות התשיעית (Eisner, 1985) הוא מדיום עצמאי השייך למשפחת המדיה המודפסים. על אף היותו אמצעי ולא תוכן, הודבקו לקומיקס במהלך השנים מאז התגבשותו סטריאוטיפים רבים המקשרים בינו לבין ילדותיות, חוסר בגרות ומגוון התנהגויות בלתי הולמות אחרות (Wertham, 1954). לאור זאת, אנשים המתעניינים במדיום זה גם לאחר שעברו את גיל הילדות מוצאים את עצמם לא אחת מטרה לחצי ביקורת מסוגים שונים ומגוונים. כקורא קומיקס גאה, בעל דעה נחרצת על יכולותיו וסגולותיו הנפלאות של המדיום, וכמי שאינו מסכים לקבל את תגובות החברה, מצאתי את עצמי שואל לא אחת שאלה ששימשה אותי כבסיס לעבודה זו והיא כיצד מתמודדים חובבים אחרים עם תגובת החברה כלפי תחביבם. זוהי גם למעשה מטרתה של העבודה הפרושה בדפים הבאים. מחקר זה בא לבחון ולהגדיר מה הן הדרכים שנוקטים חובבי קומיקס על מנת להתמודד עם היות התחביב שלהם לא מקובל (ואולי אף בעל תיוג שלילי) בחברה בעיניהם. פרק א' – רקע תיאורטי נקודת המוצא לעבודה זו, כפי שהיא מופיעה בהשערת המחקר הראשונה עוסקת בתפיסת המציאות על ידי בני האדם דרך סכימות חשיבה שאינן בהכרח מדוייקות או מוכחות. סכימת חשיבה היא "מבנה קוגניטיבי של ידע מאורגן המסייע להטמיע את הגירויים שחושינו קולטים ונותן להם משמעות. כאשר הגירויים זרים או כשהם אינם ניתנים להטמעה בסכימות הקיימות, בונים בני האדם סכימות חדשות ובכך גדל מאגר הידע" (בר-אל ונוימאיר, 1996). סכימות הן למעשה מידע המקוטלג בזכרון בני האדם כשייך לנושא מסויים או תופעה מסויימת. כל אימת שאדם נתקל במהלך חייו בתופעה מסויימת, הוא בוחן באופן תת מודע האם העניין מוכר לו או לא, ואם כן על סמך איזה מידע. זוהי סכימת חשיבה בסיסית. מנגנון סכמות החשיבה הוא מהחשובים ביותר להתנהלות השוטפת של האדם הסכמות מסייעות לנו לקבל החלטות מהירות ולקבוע עמדות ודעות בזמן קצר (בר-אל ונוימאיר, 1996). סכמות החשיבה מסייעות לנו גם לקלוט מידע, לזכור מידע ולקשר בינו לבין פרטי מידע אחרים על בסיס הקשרי (אסוציאטיבי) וזאת כחלק מהקשר שלהן למנגנון הזיכרון האישי. הן מעצבות את תהליכי עיבוד המידע, חוסכות מאמץ קוגניטיבי ומסייעות להשלים פערי מידע תוך 'ניחוש מושכל' של מידע חדש על סמך מידע קיים. יחד עם זאת, יש ביכולתן גם לעוות מידע, למנוע התייחסות לפרטים ייחודיים וליצור תמונת מציאות בלתי מדויקת בשל יחוס או פרשנות מוטעית של פריטי מידע (בר-אל ונוימאיר, 1996). "סכמות החשיבה נחלקות לפי מספר סוגים שונים: סכימה עצמית, סכימה של אנשים, סכימה של תפקידים, סכימה של אירועים וסכימה חברתית" (בר-אל ונוימאיר, 1996 ע' 34). לעניין עבודה זו רלוונטיות בעיקר הסכימה העצמית, סכימת האנשים והסכימה החברתית. הסכימה העצמית היא למעשה האופן בו אנו כבני אדם תופסים את עצמנו, מארגנים מידע הקשור באישיותנו ומפרשים תופעות אירועים והתנהגויות הקשורות בנו כפרטים עצמאיים. סכימה זו קשורה ישירות למאגר הידע הקודם שלנו כבני אדם, קרי הזיכרונות וההתנסויות שלנו (ליברמן, 2000). "סכימה של אנשים היא זו המארגנת את המידע שלנו כפרטים על שאר האנשים, תכונותיהם העדפותיהם ואפיוניהם" (בר-אל ונוימאיר, 1996 ע' 35). באמצעות סכימה זו אנו יוצרים מעין תיאוריה הקובעת אילו תכונות מתאימות זו לזו ו'הולכות ביחד' מבחינת מבני אישיות שונים. כלומר, כאשר אנו נתקלים במידע על התנהגות אופיינית מסוימת, ננסה לקשור אותה למאגר התנהגויות אחרות שנתפסות אצלנו כקשורות אליה. בהתאמה, לאור הציפייה שלנו להיפגש עם מקבץ התנהגויות מסוים, נפתח אנו ציפייה גם לחוויות מסוימות שמהוות דפוס קבוע " (בר-אל ונוימאיר, 1996). סכימה חברתית היא זו שבאמצעותה אנו משליכים ומשייכים התנהגויות ותובנות מתוך סכימת הפרטים (סכימה של אנשים) אל כלל חברה או קבוצה חברתית מסוימת. למעשה, "סכימה חברתית מוכרת גם בשם סטריאוטיפ" (בר-אל ונוימאיר, 1996 ע' 37). סכימת החשיבה החברתית או הסטריאוטיפ, הוא אחד מהגורמים המניעים העיקריים של השערות המחקר בעבודה זו על אף שהיא נמצאת ברקע הדברים ולא בחזיתם. הסטריאוטיפ, הוא מקבץ תכונות המייצרות סכימת חשיבה ומתבססות על שני עקרונות מרכזיים: עקרון הקטגוריזציה ועקרון השיוך הקבוצתי (1993,Brehm & Kassin). קטיגוריזציה היא חלוקת העולם לקטגוריות על סמך דמיון יחסי של תכונות (ליברמן, 2000). הקטגוריות נחלקות לשני מאפיינים עיקריים: קטגוריות טבעיות – הקשורות קשר ישיר לתיאורי עולם החומר (כלומר קטגורית בעלי החיים, קטגורית מזג האוויר, התנהגות בני האדם וכד') וקטגוריות לוגיות – המתבססות על הגדרות חד-משמעיות, מלאכותיות בדרך כלל שקבעו בני האדם לעצמם (למשל צורות גיאומטריות, נוסחאות מתמטיות וכד' ). ייחודן של הקטגוריות הטבעיות שהן אינן ניתנות להגדרה חד משמעית ולכן מייצרות תחומי ביניים שבהם כל אדם יכול לקבוע לעצמו גבולות אישיים. קטגוריות אלו מכונות גם לעיתים קטגוריות בעלות גבולות מטושטשים (ליברמן, 2000 ע' 78). "יש הרואים בסטריאוטיפים מקרה פרטי מיוחד של קטגוריזציה ושימוש בסכמות (Hamilton, 1981 אצל ליברמן, 2000 ע' 80). עקרון הקבוצתיות, יוצא מתוך עקרון הקטיגוריזציה אולם יש בבסיסו הבדל משמעותי אחד – הצורך האנושי "להיות שייך לקבוצה" ו"מזוהה". ישנם חוקרים המאמינים שעקרון זה נובע לא מתוך קטיגוריזציה קוגניטיבית אלא מתוך הצורך האינסטינקטיבי הקדום של בני אדם בקהילתיות כחלק מתופעות העדריות וקבוצות המחיה הקדומות (Brehm & Kassin, 1993 p. 147 ). חוקרים המחזיקים בגישה זו (כמו למשל Linville & Jones, 1981) מבחינים בין שתי הגדרות משנה של קבוצתיות: קבוצת ההזדהות (In-group) שאיתה מזדהה הפרט ואליה הוא מרגיש שייכות בתכונות ובאפיונים וקבוצות השאר (Out-groups) שהן כל שאינו מזוהה עם הקבוצה שבה הוא חבר. סטריאוטיפים לפי גישה זו מתבססים על ההנחה המוטעית של חברי 'קבוצות ההזדהות' השונות לכך שאין 'קבוצות שאר' מובחנות אלא שכל השאר מהווים קבוצה גדולה ובלתי מובחנת אחת. תופעה זו מכונה Out-groups Homogeneity Bias הטיה תפיסתית בנוגע לאחידות קבוצות השאר (Brehm & Kassin, 1993 p. 148 ). הטיה זו היא שגורמת לפרטים מתוך קבוצת הזדהות להכליל מידע קטגורי מפרט אחד של קבוצת השאר לפרטים אחרים, על אף שהם אינם בהכרח מזהים באותה קבוצת הזדהות מובחנת משל עצמם. חשוב לציין שעל פי גישה זו מחזיק כל אדם בתפיסה כל שהיא אודות קבוצת ההזדהות שלו, רואה את רוב שאר החברה כקבוצת שאר גדולה אחת, אולם עשוי להבחין בין מספר קבוצות שאר שונות על סמך חוויות וזיכרונות פרטניים. גם אלו תורמים להיווצרות סטריאוטיפים (סכמות חשיבה חברתיות) על קבוצות שאר מובחנות. לדעת החוקר Quattrone (1986, מצוטט אצל: Brehm & Kassin, 1993 ), נובעת ההטיה בנוגע לאחידות קבוצות השאר משתי סיבות עיקריות. הראשונה, בני אדם לא מבחינים בהבדלים בין קבוצות שאר שונות משום שהם לא באים במגע עם מספיק פרטים מתוכן ולכן לא אוגרים מספיק מידע קטגורי עליהם. לכן, ככל שנכיר יותר פרטים מקבוצות שאר אחרות נטעה פחות בהטיה זו. הסיבה השנייה להיווצרות הטיה זו היא שעל פי רוב, המפגש עם קבוצות שאר אינו עם מספר פרטים רב אלא עם פרטים בודדים – בבחינת מדגם בלתי מייצג של קבוצות אלו. הפרטים איתם אנו נפגשים מעצבים תפיסות מוטעות ביחס לשאר חברי קבוצות השאר (Brehm & Kassin, 1993 p. 149 ). אלו הם הסטריאוטיפים המוטעים שמהם נובעות מאוחר יותר דעות קדומות על קבוצות שאר שונות (ברמן, 2000). הסכנה בהתנהגות זו היא שעל פי רוב המפגש עם חברי קבוצות שאר אינו בהכרח עם פרטים מייצגים אלא עם פרטים בולטים (בין אם חריגים על רקע התאמה קיצונית לדגם האב טיפוס או חוסר התאמה קיצונית אליו), מה גם שכפי שכבר נרמז בהסתכלות הקוגניטיבית על עניין הסטריאוטיפים, קיימת גם סכנה של פירוש מידע מוטעה (Brehm & Kassin, 1993 ). עקרון חשוב נוסף עליו מתבססת עבודה זו הוא הקונפורמיות. אסכולת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית רואה בקונפורמיות מכשיר שבאמצעותו משליט הפרט סדר בהתנהגותו על מנת להבטיח את מקומו בחברה (בר-אל ונוימאיר, 1996). הפסיכולוגיה החברתית רואה בקונפורמיות תוצר של תפיסות קבוצות הזדהות וקבוצות שאר. ההבדל בין הגישות הוא שהפסיכולוגיה החברתית מאמינה שהאדם כיצור חברתי יפעל בכל מאודו להשיג את אישור הקבוצה ולהבטיח את מעמדו בה ואילו הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מאמינה שהאדם יחפש לפשט את חייו ולהימנע מחיכוכים מיותרים בלי שיהיה בהכרח קשר בינו לבין קבוצה כל שהיא. בכל מקרה, שתי הגישות גורסות שהקונפורמיות היא בעיקרו של דבר דרכו של הפרט להתאים את עצמו לסטריאוטיפים של קבוצת ההזדהות שלו ולהימנע מהתאמה לקבוצות שאר בלתי רצויות (בר-אל ונוימאיר, 1996). הקונפורמיות, לגופו של דבר, היא מצב שבו אדם מתאים את התנהגותו ו/או דעותיו לנורמות החברתיות הקיימות ולהתנהגות המקובלת על בני האדם בנסיבות הנתונות. מכאן מעמדה המרכזי בעיצוב פעולותיהן של קבוצות וחברות אנושיות. יש והנורמות ממוסדות פורמאלית ויש שהן אינן פורמאליות. יש שהן מפורשות וחד משמעיות ולעיתים אינן. בכל מקרה, החזקה בהן על ידי הרוב היא הסיבה שמכתיבה את אכיפתן וקיומן (בר-אל ונוימאיר, 1996). אולם, חשוב לציין שהתנהגות קבוצתית הומוגנית או עמדות קבוצתיות אחידות אינן מצביעות בהכרח על קונפורמיות. כאן נחלקות האסכולות ביניהן כאשר האסכולה הקוגניטיבית טוענת שהתנהגות קונפורמית חייבת לכלול ויתור או כניעה של היחיד לקבוצה (בר-אל ונוימאיר, 1996) בעוד האסכולה החברתית גורסת שלא חייבת להיות כניעה, אלא ניתן לראות גם בתהליך החברות (סוציאליזציה – התהליך בו לומדים ילדים לקבל את כללי החברה בה הם חיים) מעין ביסוס דפוסים קונפורמיים מבלי להתפשר (Brehm & Kassin, 1993 ). בכל מקרה, "התנהגות קונפורמית נובעת מלחץ הסביבה על הפרט. הרכיב העיקרי על פי הגדרה זו של קונפורמיות הוא שהלחץ הקבוצתי גורם לפרט לשנות את התנהגותו או אמונותיו ולפעול בצורה ששונה ממה שהיה פועל אלמלא לחץ זה (בר-אל ונוימאיר, 1996 ע' 123). חשוב לציין, שהקונפורמיות היא מאפיין חברתי שאינו שמור בהכרח לנושאים מרכזיים שעל סדר היום החברתי, אלא שהיא משמרת את הסדר גם בהקשר של נורמות שאין להן צידוק אובייקטיבי, שאינו מביאות בהכרח תועלת ואפילו נורמות מזיקות (בר-אל ונוימאיר, 1996 ע' 124). מספר גורמים מחזקים או מחלישים את דפוסי הקונפורמיות בקבוצה. בין הגורמים המחזקים קונפורמיות נמצאים: אופי ונטייה טבעית של בני אדם, הצורך להיות אהוד ומקובל בחברה והצורך להיות צודק ולא לטעות. גורמים נוספים המחזקים קונפורמיות הם: מחסור במידע או ניסיון שמוביל להסתמכות על הניסיון הקולקטיבי של הקבוצה, כמות הקולות הקונפורמיים והנון/אנטי-קונפורמיים בקרב הקבוצה, הבדלי תרבות בין רמות קונפורמיות בחברות שונות, מידת התלות ההדדית במערכות היחסים בקבוצה, ערכי יסוד של הקבוצה (כמו חופש מצפון, כבוד לזולת וכד') ועוד (שוורצוולד, 2000). הצורך להיות אהוד ומקובל שהוא מהגורמים החשובים ביותר להיווצרות קונפורמיות, נובע מהחברות התרבותי של בני האדם ויש שמכנים אותו 'השפעה חברתית נורמטיבית' (בר-אל ונוימאיר, ע' 129). הוא קשור מחד לחשש מפני דחייה ומנגד לרצון להידמות לשאר הפרטים בקבוצת ההזדהות. מניעים אלו שונים כאמור מאדם לאדם ולכך משמעויות שונות כפי שנראה בהמשך. קונפורמיות גם עשויה להשתנות במצבים מסוימים בהתאם למערכים קוגניטיביים אחרים של הפרט (למשל סכמות מצב מסוימות) ונמצא גם קשר בינה לבין פרטים בעלי צורך גבוה או נמוך בשליטה עצמית, ואישיות בעלת ניטור עצמי גבוה או נמוך (שוורצוולד, 2000). הקונפורמיות אינה תופעה חד סטרית של רוב המפעיל מרות על מיעוט חסר אונים. לקונפורמיות שני ניגודים שונים – האנטי קונפורמיות והנון-קונפורמיות. אנטי קונפורמיות היא השפעה של הלחץ הקבוצתי הקונפורמי – אולם היא מכוונת בעקביות לכיוון המנוגד לתפיסת הרוב. בבחינת, לעשות "דוקא". לפיכך, "גם האנטי- קונפורמיסט בדומה לקונפורמיסט מושפע מאוד מדעת הקבוצה" (בר-אל ונוימאיר, ע' 140). הנון-קונפורמיות היא תופעה שונה לגמרי. הנון קונפורמיסט אינו יוצא נגד מוסכמות החברה באופן עקבי, אלא הוא פרט המחזיק (לעיתים) בדעות וערכים מסוימים השונים מאלו של שאר קבוצת ההזדהות שלו. שכנוע עמוק, ומחויבות אישית גבוה להשקפות האישיות הם גורמים הכרחיים על מנת שהנון קונפורמיסט יוכל לשמר את דעותיו העצמאיות מבלי להיכנס להתנגשות עם הרוב. הרוב מאידך, מוכן לשקול ואולי אף לקבל חלקית את דעות הנון קונפורמיסט לאור הנחרצות שלו והאמונה שהוא מבטא (בר-אל ונוימאיר, ע' 139). עוד נמצא "שהנון קונפורמים נוטים להישען על עצמם, להיות עצמאיים ולחשוב בלי תלות במחשבותיהם של אחרים – לעומת הקונפורמים שמאופיינים בכבוד לסמכות, בציות ובנטייה מובהקת לקבל את דעת הרוב. הנון קונפורמיות קשורה גם כנראה להערכה עצמית גבוה, ביטחון עצמי, ואינטליגנציה" ( Crutchfield, 1955 מצוטט אצל: בר-אל ונוימאיר, ע' 139). תופעת הנון- קונפורמיות כפי שכבר נטען מתקיימת בעיקר כאשר הפרט משוכנע עמוקות בדעתו ומסוגל להעביר שכנוע זה אל הרוב שסביבו. אולם, אם הפרט אינו משוכנע, ואין בנמצא די קולות אשר יחזקו בו את הנון קונפורמיות, הוא עשוי לגלוש אל עבר דעת הרוב ולהמיר את עמדותיו. אחת הדרכים להסביר מתי יעמוד נון קונפורמיסט איתן כנגד הרוב ומתי ישנה את עמדותיו ויפנה לקונפורמיות היא דרך תיאורית האיזון ההכרתי של היידר (Heider, 1958). תיאוריה זו, אשר רלוונטית בעיקר לשינוי עמדה, יכולה להסביר גם רכישת עמדה ראשונית, אולם חלק זה שלה אינו מעניינינו בעבודה זו. "התיאוריה, מניחה שהאדם נוטה לשמור על איזון הכרתי בעולמו. זוהי הרגשה סובייקטיבית, שכרוכים בה הרגשות שהוא רוחש לזולת והעמדות של שניהם בנושא המוגדר (שוורצולד, 2000). היידר דימה את תודעתו של אדם למשולש בו באים לידי ביטוי האדם עצמו, הזולת והנושא או האובייקט שבלב העניין. היחסים בין שלושת הקודקודים יכולים להיות מאוזנים ונוחים או מעוררי מתח ובלתי מאוזנים. מובן שהאדם ישאף (כפי שנטען בהנחת היסוד לתיאוריה) לאיזון במשולש. באופן מעשי, טוענת התיאוריה שהאדם כפרט לוגי מגיב לגירויי הסביבה ושואף לצייר לעצמו תמונה הגיונית של העולם. לפיכך, אם יש לו עמדה שלילית על אדם המבטא עמדות דומות לשלו או אם יש לו עמדה שונה מאדם שהוא מחבבו, הדברים יצאו מכדי איזון, יפרו את תחושת ההרמוניה והאדם ישאף להשיב את האיזון לכנו. לכן האדם גם יעדיף לשהות במחיצת אלו שמביעים עמדות דומות לשלו או מחזיקים בדעות המתאימות לשלו (שוורצולד, 2000). השבת האיזון יכולה להתבצע בשלוש דרכים עיקריות: 1. שינוי דעת הזולת כך שתתאים לדעת האדם (העברת דפוס נון קונפורמי לקונפורמיות). 2. שינוי דעתו כך שתתאים לדעת הזולת (תהליך של קונפורמיות). 3. שינוי יחסיו של האדם עם הזולת (הדחקה, התעלמות, ניתוק מגע או קשר וכד'). "התיאוריה מניחה שבכל מקרה, ישאף האדם למזער את המאמץ שלו ולצמצם את היקף האמצעים שהוא נוקט" (שוורצולד, 2000 ע' 147). תיאוריה אחרת הנקשרת לקונפורמיות (או ליתר דיוק, למקרים בהם יש חוסר התאמה בין הערכים הקונפורמיסטים לאלו של האדם) היא תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר (Festinger, 1957). פסטינגר מניח שהרצון של אנשים לשמור על עקיבות קוגניטיבית יכול להוביל להתנהגות לא רציונלית ולא סתגלנית (Festinger, 1957 מצוטט אצל שוורצולד, 2000 ע' 251). על פי פסטינגר (1957), הקוגניציות (שהן מבנה הדומה במהותו לסכמות חשיבה בסיסיות), מכילות מידע ממינים וסוגים שונים המסייע לעצב עמדות ולקבוע דפוסי התנהגות. במצבים מסוימים, בהם יש סתירה או אי הלימה בין קוגניציות שונות (כמו חוסר האיזון ההכרתי על פי היידר), נוצרת תחושה לא נעימה של מתח שפסטינגר כינה דיסוננס קוגניטיבי. לדיסוננס יכולות להיות עצמות שונות ובהתאמה גם דרכים שונות לפתרונו (שוורצולד, 2000). עצמת הדיסוננס מושפעת משלושה גורמים (עפ"י שוורצולד, 2000 ע' 252): א. חשיבות הנושא – ככל שהנושא חשוב יותר, כך יתעורר בו דיסוננס חזק יותר. ב. מספר הקוגניציות מעוררות הדיסוננס – ככל שיש יותר קוגניציות מתנגשות כך יגבר הדיסוננס. ג. מספר הקוגניציות המשככות את הדיסוננס – ככל שיש יותר קוגניציות כאלו כך ישכך הדיסוננס, אולם אין הן בהכרח יכולות לפתור אותו לגמרי. פסטינגר אף הצביע על מספר דרכים להפחית את תחושת המועקה של הדיסוננס. הדרך הטובה ביותר היא פשוט לפתור את הדיסוננס, לרוב על ידי שינוי התנהגותי עמוק. אולם, מאחר שקשה לשנות התנהגות רוב האנשים נוקטים דרכים חילופיות כגון: 1. הפחתת חשיבות הקונפליקט ("זה לא כל כך נורא בעצם...", "זה לא חשוב באמת..." וכד'). 2. שינוי קוגניציה מעוררת דיסוננס למשככת דיסוננס ("אני בעצם לא באמת צריך"..., "מה שיהיה – יהיה" וכד'). 3. להוסיף קוגניציות משככות ולהרבות בטיעונים לוגיים מתרצים ("יש לזה גם יתרונות אחרים"... ) הטענה העיקרית כנגד תפיסת הדיסוננס הקוגניטיבי היא שמתואר על פיה תהליך מאוד קיצוני וקורע תודעה, שעה שבני האדם מתחבטים בעיות קטנות ובלתי משמעותיות בתדירות גבוה למדי. אם אכן מנגנון הקוגניציות של פסטינגר קיים – ייתכן והמכניזם שלו נשמר רק למקרי קיצון (Perloff, 2003). מתוך צירוף גישות, ניתן לטעון שעל פי רוב, ינהגו בני האדם באופן לכאורה שקול ויטו להשיג את האיזון וההרמוניה כפי שהגדיר אותו היידר. כלומר, ינסו להימנע מלכתחילה מלהגיע למצבי משבר. אולם, משכבר הגיעו אל פתחי המשבר, יתמודדו איתו באמצעים הקיצוניים כפי שהציג אותם פסטינגר (Perloff, 2003). נושא תיאורטי נוסף עליו יש לעמוד, בקצרה לפחות, הוא תיוגו של הקומיקס כמדיום המיועד לילדים ואינו אמצעי מקובל להעברת תכנים רציניים. עניין זה נדון במחקר כבר יותר ממאה שנים ושיאו בניתוחים הפסיכיאטריים של הדר' פרדריק וורת'האם (Wertham, 1954), אולם הראשון להסבירו באופן סוציולוגי משכנע היה וויל אייזנר (1985). בקצרה, טען אייזנר שבשל כמות הטקסט המועטה בקומיקס, היכולת לחבר באופן חד ערכי פעולות ויזואליות ומילים וכתוצאה מאלו, הקצאת שטחי הדפסה קטנים אשר פגעו במורכבות העלילות, הובילו כולם לתפיסה שקומיקס הינו מדיום הפונה בעקרון לילדים (Eisner,1985). אשד במחקרו אודות הספרות הפופולארית ועל אף שאינו מכוון לכך, מציג עובדה ברורה אחת, עד סוף שנות ה-90 לא יצא לאור בישראל קומיקס אשר פנה לקהל בוגר. יותר מכך, "במשך מרבית שנות קיומו היה הקומיקס העברי מוגבל כמעט לחלוטין לעמודים האחוריים בשבועוני הילדים השונים [ כמו למשל 'דבר לילדים', 'אותיות', 'מיקי מעוז' ועוד], ונחשב לצורת בידור המיועדת לילדים בלבד" (אשד,2002 ע' 260). על אף שאין בעבודה זו השערת מחקר המבקש לאשש או להפריך את מעמד הקומיקס בחברה הכלית, אלא רק את התפיסות העקיפות כלפיו מהווה מידע זה הוכחה חשובה למסקנות אשר יופיעו בהמשך העבודה. פרק ב' - ממצאי הסקר כפי שהובהר בפתיחתה של העבודה, נעשה בה שימוש בשיטת מחקר משולבת. הן איכותית (ראיונות וניתוחם) והן כמותית (סקר). בפרק זה, אבקש להציג את הסקר ועיקרי ממצאיו. הסקר אשר בוצע לצורך עבודה זו הנו סקר עמדות לגבי נושא תחביב קריאת הקומיקס והערך המוסף שלו. שאלון הסקר היה סגור (בחירה בין תשובות נתונות מראש) והוא כלל 60 שאלות מהן שאלות דמוגרפיות, שאלות חוויתיות והסכמה או התנגדות להיגדים שונים. שאלון לדוגמא מצורף לעבודה כנספח א'. בסקר עצמו השתתפו 25 נשאלים מתוכם 20 גברים/ נערים/ילדים ו-7 נשים/נערות/ילדות בני 11 עד 49. גיל הנבדקים הממוצע היה בין 24 ל-25 שנים. מתוך נבדקים אלו, 3 עוסקים למחייתם בתחום הקשור ישירות לקומיקס (משמשים כמוכרים בחנות הקומיקס קומיקאזה בת"א). נשאל אחד (אחר) השתתף הן בסקר והן בראיונות העומק המופיעים בפרק הבא. מבנה הסקר הורכב מ-3 חלקים עיקריים. בחלק הראשון נשאלו הנסקרים שאלות דמוגרפיות כלליות (גיל, מגדר, וותק בתחביב וכד') ושאלות על הרגלי הקריאה שלהם. חלקו השני של הסקר עסק בנושאי נסיון עבר של החובבים בתחום היחסים הבין אישיים עם אנשים אחרים בחברה שאינם קוראים קומיקס. מטרתו של חלק זה, אישוש או ביסוס השערת המחקר השניה. בחלק השלישי הוצגו לנסקרים היגדים שונים והם התבקשו להסכים או להתנגד אליהם. היגדים אלו מסייעים להוכיח את השערת המחקר השלישית של העבודה. תוצאות עיקריות של הסקר שלושת הממצאים החשובים ביותר בסקר זה הן ככל הנראה הנתונים הבאים: א. 51.9% מהנסקרים דיווחו שהם חוו לפחות פעם אחת בחייהם חוויה מזלזלת אשר נבעה מהעיסוק שלהם בתחביב הקומיקס. ב. 24 נסקרים שהם 89% מהמשתתפים דיווחו שלפחות אחד מבני משפחתם הקרובה אינו מרוצה מהתחביב שלהם. ג. 63% מהנבדקים טוענים שהחברה מתייחסת אליהם כאל אנשים מוזרים – רק משום שהחברה לא מכירה מספיק את מדיום הקומיקס. תוצאות נוספות אשר יש להן חשיבות לאור השערות המחקר הן: א. לאור המדגם המצומצם, לא כל תוצאות הסקר היו מובהקות. יחד עם זאת, התוצאות עצמן, על אף שאין הן מובהקות מציגות מגמות מסויימות שייתכן ובמחקר עתידי רחב היקף ניתן יהיה לאשש באופן מובהק. ב. מעט יותר מ92% מהנסקרים שהם 24 איש, מאמינים שלקומיקס יש דימוי שלילי בלתי הוגן בחברה הישראלית. בשאלה הנגדית, האם לקומיקס יש דימוי שלילי מוצדק, רק 2 נבדקים השיבו באופן חיובי. ג. לעומת הממצאים השליליים הרבים בתחום תפיסת הרוב את התחביב, 89% מהנבדקים מציינים שהם לא מתביישים בו ולא מסתירים אותו מהציבור. 65% אף טענו שהם מנהלים לעיתים וויכוחים עם אנשים אחרים על נושא הקומיקס. ד. 6 נבדקים שהם קרוב לרבע מהמדגם מציינים שהם חשים רגשות שלילים עד כדי שנאה לאלו הצוחקים עליהם בשל תחביבם. נמצא שיש מתאם המתקרב למובהקות (0.0547) בין תשובה חיובית בשאלה זו ובין סכסוך עם אחד מבני המשפחה על רקע התחביב (כאשר המתאם 0.05) . ה. לצורך פענוח מידת העניין של הנסקרים בתחביב הקומיקס, קודדו מחדש שאלות 9 עד 16 לשדה 'ציון מידת העיסוק בתחביב'. המשתנה חושב על פי סיכום הערך הקטיגורי של כל התשובות. לצורך עניין זה, בשאלה 11 (ז'אנרים אחריהם עוקב החובב) נספרו מספר הז'אנרים לתת סכום אחד. בבחינת הקשר בין המשתנה החדש לבין שאלות כגון: חוויות מזלזלות כתוצאה מהתחביב, וחוסר שביעות רצון המשפחה מהתחביב נמצא קשר חיובי מובהק. קשר חיובי מובהק נמצא גם בין המשתנה החדש לבין היגדים חיובים כגון: קומיקס יכול להיות גם רציני, אמליץ על קומיקס והקומיקס משפר את הדמיון והחשיבה היצירתית. ו. לא נמצאה מובהקות, או שנמצאו תוצאות המתקרבות למובהקות שלילית בין מידת עיסוק גבוהה בתחביב לבין היגדים כגון: אני מסתיר את התחביב, ניתקתי קשרי ידידות עם אנשים שלא אהבו את התחביב שלי, ובגלל הקומיקס קראו לי חנון. בקבוצת הביניים (מידת עיסוק בינונית בתחביב) ובקבוצת העיסוק הנמוך בתחביב - לא נמצאו תשובות המתקרבות למובהקות כלשהיא. ז. לא נמצאו תוצאות מובהקות או שנתקבלו ממצאים סותרים בהיגדים העוסקים ביתרונות הנובעים מתחום קריאת הקומיקס (הקומיקס משפר את השליטה בשפה האנגלית, משפר את ציוני המקצועות ספרות ואנגלית, מלמד להכיר תרבויות חדשות ואחרים). אולם, אין בממצא זה כדי להעיד באופן מלא על המצב שכן קוראים רבים שולטים בשפה האנגלית כשפת אם או שפה שניה חזקה, לרבים מהמבוגרים נטייה הומנית ברורה ועוד מגוון סיבות אחרות. ח. לצורך נסיון לקבוע את דעת הנסקר על התחביב באופן כללי, קודד מדד חדש המעריך את מידת הערכתו של הנסקר כלפי התחביב. המדד חושב באופן הבא: ספירת המופעים החיוביים, הבינוניים והשליליים בשאלות 26-64. הכפלת המופעים החיוביים (מתוך הנחה שככל שמצטברים טיעונים חיוביים גדל המשקל), הוספת הבינוניים וחיסור השליליים. במספר היגדים (34,30,ו-38) בוצע היפוך סקאלה על מנת להפוך שאלות שניסוחן שלילי לחיובי. ט. בחינת הקשר שבין מדד זה לבין ציון מידת העיסוק בתחביב הציגה קשר חיובי מובהק 0.0496 (בציון מובהקות של 0.05). קשר חיובי מובהק נוסף התקבל בין מדד הערכת התחביב לבין עיסוק רצוף בתחביב לאורך שנים (שאלה 5) ובין מדד הערכת התחביב לבין תמיכה משפחתית ותמיכת בני זוג. לעבודה זו מצורף תקליטור המכיל בין השאר גם את קבצי קידוד הסקר (נספח ב'). שאלוני הסקר המקוריים לא מצורפים לעבודה זו משיקולי נוחות. ניתן לקבל גם אותם במידת הצורך. פרק ג' - ממצאי הראיונות מבוא ראיונות העומק המשמשים כחומר גלם לעבודה זו נערכו בתבנית חצי מובנית. מספר שאלות מסוים הופיע בכל הראיונות (בניסוחים שונים, ובשלבים שונים של הראיון) ומתוך התשובות נוסחו שאלות המשך נוספות. הראיונות נערכו פנים אל מול פנים בבתי קפה שונים באזור המרכז. כל הראיונות הוקלטו במכשיר נייד ושוקלטו (הועתקו לתמלול כתוב) מאוחר יותר. קבצי הראיונות והשיקלוטים מצורפים כנספחים בתקליטור המצורף. על מנת שלא יחששו לחשוף את ליבם בעת הראיון, הובטח למרואיינים שפרטים מהותיים הנוגעים לזהותם יישארו חסויים והמרואיינים התבקשו לבחור לעצמם דמות קומיקס שאהובה עליהם כשם קוד לעבודה זו. כמו כן, באחד מן הראיונות (עם 'אופטימוס-פריים') ארעה תקלה במכשיר ההקלטה והראיון נמשך תוך גיבוי בכתב של הדברים. סיכום הדברים הכתובים מצורף אף הוא כקובץ נפרד בתקליטור הנספחים. על המרואיינים ספיידרמן – איש מחשבים באמצע שנות ה-30 לחייו. נשוי ואב לשניים. היקף עיסוקו בתחביב השתנה רבות במהלך השנים. בילדות עקב אחרי מספר כותרים מועט, בתקופת הלימודים האקדמיים הגיע עד שיא של קריאת קרוב ל-20 כותרים חודשיים. כיום קורא כ-12 כותרים ומשקיע בתחביב מספר שעות רב יחסית בממוצע ליום (כ-4 שעות). קרא קומיקס בהפסקות מאז גיל שבע וברציפות מאז גיל עשרה מוקדם. השם 'ספיידרמן' הושאל מהדמות המפורסמת של חברת מארוול – איש העכביש, איתה מזדהה המרואיין עד מאוד. דליריום – סטודנטית ועובדת בתחום האבטחה מאז השתחררה מהצבא לאחר שירות קבע קצר. רווקה, בת 24. קוראת קומיקס ברציפות מאז היתה בת שבע או שמונה בכמות של כ-30 כותרים בשנים האחרונות. משקיעה כשלוש שעות בממוצע ליום בתחביב. 'דליריום' היא דמותה של הישות הקוסמית האחראית על הזיות, חלומות בהקיץ וחזיונות התעתוע (פאטה-מורגנה) בקומיקס המבוגרים המפורסם SANDMAN של הכותב והסופר הבריטי ניל גיימן. דדפול- צוער בקורס קצינים, בן 20. קורא קומיקס עם הפסקה קצרה מאז גיל 10. תחילה כארבעה או חמישה כותרים, וכיום בין 22 ל-35 כותרים (תלוי בחודש ובמשלוח). לפני הגיוס השקיע בקומיקס כמות ניכרת ביותר מזמנו הפנוי. כיום, משקיע את רוב סוף השבוע בקריאת קומיקס והתעדכנות בנעשה בתחום דרך רשת האינטרנט. השם דדפול הוא שם הקוד של דמות מסדרת כותרי האקס-מן (X MEN) של חברת מארוול. דדפול הוא רוצח שכיר חרב בעל יכולת להבריא מחדש לא משנה ממה נפצע וחוש הומור ציני ושחור להחריד. אופטימוס פריים – מהנדס אלקטרוניקה בן 46. נשוי ואב לשלושה ילדים, מתוכם שניים חובבי קומיקס גם כן. החל לקרוא קומיקס בחו"ל בגיל חמש בעת שהיית המשפחה בשליחויות למדינות אירופה ודרום אמריקה. הפסיק למשך כעשור בתקופת שנות ה-80 בשל קשיים להשיג קומיקס באזור מגוריו בארץ. שב מחדש לתחום באמצע שנות ה-90. כיום קורא בין 12 ל-20 כותרים שונים. משקיע בתחביב מספר שעות קטן בממוצע ליום, בעיקר בקריאה אולם, פועלת רבות להפיץ את המדיום בקרב סביבת מגוריו. השם 'אופטימוס פריים' הושאל משמו של מנהיג קבוצת הרובוטריקים (TRANSFORMERS) אשר הופיעו הן בסדרות אנימציה והן בקומיקס במהלך שנות ה-80 וה-90. יוריק בראון – מהנדס תוכנה וסטודנט לתואר שני במנהל עסקים. בן 26, נשוי. קורא קומיקס מגיל 20 – 6 שנים בלבד. רוב הקומיקס אחריו הוא עוקב מגיע סרוק מן האינטרנט והוא רוכש רק מספר כותרים בודדים בפורמט כריכה קשה יוקרתי. לכן הוא יכול להרשות לעצמו לקרוא מעט יותר מ-40 כותרים כל חודש. משקיע בתחביב כמות שעות משתנה על פי סדר יום, זמן ועיסוקים אחרים. הדמות 'יוריק בראון' הא של גיבור סדרת קומיקס המבוגרים המצליחה Y THE LAST MAN המספרת את קורותיו של הגבר החי האחרון על כדור הארץ לאחר שכל האחרים נהרגו במגפה מסתורית. הראיונות וממצאיהם ניתוח השוואתי של ראיונות העומק, מציג בעיקרו של דבר תמונה דומה לזו שמצטיירת מהסקר הכמותי שהוצג בפרק הקודם. למשל, כל המרואיינים חוו לפחות אירוע שלילי אחד שנסב סביב התחביב שלהם. חידוד שאלה זו אף העלה דוגמאות לקונפליקטים קשים מאוד סביב נושא היחס המזלזל שלו זכו חלק מהמרואיינים. כך למשל סיפר דדפול על יחס הוריו לעניין: "הם לא מבינים מה אני עושה בגיל 20 עם קומיקס כי זה לא מקובל. הם לא מבינים למה אני מוציא על זה כל כך הרבה כסף. ...הם לא מבינים ולא יבינו. לא יעזור. עכשיו יש בעיה חדשה של מקום. בארון אין מקום, על כל המדפים יש רק אוגדנים. פעם היו לי חוברות ואוגדנים בכמות מועטה. עכשיו הם מתלוננים שאין לי מקום לבגדים." כל המרואיינים מצטיירים כמי שהיו מוגדרים כחובבים 'בינוניים' עד 'כבדים' של התחום בהתחשב בכמויות הקריאה שלהם, השקעתם בתחביב ושאר המשתנים הרלוונטיים לציון 'מידת העיסוק בתחביב'. כל המרואיינים דיווחו שהם קוראים בעיקר קומיקס מז'אנר הסופר גיבורים האמריקאי בכמות גבוהה אך משתנה. 'יוריק בראון' המשוחרר מלחצי עלויות רכישה ו'אופטימוס פריים' המבוגר יחסית, הם הבולטים ביותר במגוון הקריאה שלהם ולמרות זאת כמות חומר הקריאה שלהם מהז'אנרים האחרים נמוכה למדי. לשם השוואה, יכול להעיד כותב שורות אלו שכחובב קומיקס הקורא קרוב ל-20 כותרים בחודש, פחות מרבע מהם הוא סופר גיבורים. משמע, יש אפשרות רבה לגיוון בתחום. נקודה זו חשובה למדי משום שסוגת קומיקס הסופר גיבורים זוכה לתיוג שלילי רב יותר מאשר שאר סוגות הקומיקס. נמצא שרוב המרואיינים לא קוראים קומיקס מחוץ לביתם בעיקר מסיבות טכניות (קריאה במחשב, העדר מקום נוח מחוץ לבית, וכדומה) ורק אחת (דליריום) ציינה במפורש שהפסיקה לקרוא בציבור בעיקר מסיבות חברתיות. או כדבריה: " פעם הייתי קוראת בכל מקום בו הייתי צריכה להיות בהמתנה. הייתי לוקחת איתי בתיק לכל מקום קומיקס. אבל הפסקתי עם זה. לפעמים אתה אוהב למשוך תשומת לב – תראו אני קורא קומיקס ואתם לא. אבל עם הזמן זה הופך להיות קצת, אני לא רוצה להגיד, הרגשת מבוכה. אני לא אוהבת למשוך מבטים. הפסקתי לקרוא בציבור." ניתוח העדפות מיקום קריאת הקומיקס, יכול להצביע על מעמד התחביב בקרב שאר החברה שאינה קוראת קומיקס. נתון מעניין אחר העולה מהראיונות קשור בתגובות החברה לנוכח התחביב. נמצא שכל המרואיינים מחזיקים בדעה שהקומיקס אמנם נתפס כתחביב שונה וחריג אך על פי רוב אינו זוכה להתייחסות כל שהיא. היטיב לתאר זאת דדפול אשר טען: אנשים נורא מתעלמים מקומיקס בדרך כלל. הם לא יודעים איך להתמודד עם זה. הם מכירים אבל לא מתייחסים. אין מישהו שלא יודע מה זה קומיקס – אבל הם לא רואים בזה סוג של אומנות שונה, או משהו שונה כמו שאנחנו רואים בזה. במקרים המעטים בהם מביעים דעה עניין בתחביב הדבר נעשה בהקשר חיובי כמו התלהבות, סקרנות ופתיחות. חלק מהמרואיינים מאמינים שהתגובות השליליות מרוסנות מתוך תפיסה של נימוס בעיקר ומתוך אמונה שזהו עניינו הפרטי של כל אדם. למרות כל זאת, בהתאם לממצאי הסקר, אף אחד מהמרואיינים לא מסתיר את התחביב מהסביבה הקרובה שלו (עבודה,יחידה בצבא וחברים). ספיידרמן, יוצא דופן בנקודה זו כאשר הוא התוודה שבעבר הסתיר את היקף העיסוק בתחביב מהוריו והחזיק את האוסף שלו בבתיהם של חברים או בבית סבתו. בחלק מהראיונות הושמעו עמדות שלפיהן הקומיקס השפיע על תחומי חיים מסוימים כמו שליטה בשפות, חינוך לערכי סובלנות, התחשבות, פתיחות ואחריות – אולם באף ראיון לא הוצדקה קריאת הקומיקס על ידי סיבות אלו. לעומת זאת, נמצא שאצל רוב המרואיינים נבנתה הזדהות לדמויות מסוימות על רקע דמיון או הערצה. למשל ספיידרמן אשר מזדהה עם דמות זו שבחר: " למשל ספיידי , יש לי דמיון איתו מבחינת החנון האולטימטיבי, שכל אחד יכול למצוא את זה אצל ספיידי. ההורים שלי גם נפטרו וזה עושה איזה דמיון. כשיש קשיים מסוימים בחיים – גם הוא נתקל בקשיים. ...ספיידי עזר לי לפקס את עצמי. לנתח את המצב. לא בעצות אלא בעקיפין". ממצא נוסף אשר נמצא בהתאמה בין הבדיקות הוא סוגיית הויכוחים עם מי שאינו קורא קומיקס על טיב התחביב. 63% מהנסקרים נוהגים לעשות כן לפעמים. כך טוענים גם ארבעה מבין חמשת המרואיינים. היחיד שאינו מתוכך לטענתו בעיקר משום שהוא לא מפתח שיחות סביב הנושא הוא יוריק בראון. על אף כל הממצאים החיובים לכאורה הללו, עולה שאצל כל המרואיינים יש לפחות אדם אחד בסביבתו הקרובה אשר אינו מרוצה או שהיה לא מרוצה בעבר מהתחביב. ממצא זה חובר לממצא דומה בסקר שהוצג בפרק הקודם ולפיו 89% מהנסקרים דיווחו שלפחות אדם אחד בסביבתם הקרובה אינו מרוצה מהתחביב. לדוגמא, אופטימוס פריים אשר אשתו טוענת ש"קומיקס נראה לה שטויות" ובתו מבקרת אותו על כך שהוא הופך גם את בן הזקונים ל'חריג' ויוריק בראון אשר סיפר שאימו אמרה כשהחל להתעניין בקומיקס: " קומיקס איזה ילדותי!". שאלה נוספת אשר זכתה בכל הראיונות לתשובה דומה עוסקת במניעים להפסקת קריאת הקומיקס. מבין 5 המרואיינים, 4 לא הפסיקו לקרוא קומיקס כלל ונהפוך הוא הגדילו את היקף הקריאה במהלך השנים. היחיד שהפסיק לקרוא קומיקס לתקופה מסוימת הוא 'אופטימוס פריים' וזאת משום שבאותה תקופה לא היה ניתן להשיג קומיקס בארץ באופן סדיר. אולם, אף הוא בעת התעמקות בנושא הודה שלא יכל להפסיק לגמרי והיה עושה מאמצים למצוא חוברות קומיקס בחנויות סטימצקי מפעם בפעם. פרק ד' – ניתוח הממצאים השערת סכמות החשיבה נראה שבהתאם להשערת המחקר הראשונה, חובבי הקומיקס אכן גיבשו לעצמם סכמות חשיבה המתייחסות לסביבתם כעוינת את התחביב. בשל מקרים מזלזלים או פוגעים מסוימים, מובנת להם העובדה שהקומיקס אינו פופולארי ואף יותר מכך, נחשב נחות (וילדותי), ייתכן וזאת נעשה כבר בתקופת הילדות. מאוחר יותר, הם ממשיכים להחזיק בסכמת חשיבה זו, על אף שאם היו בוחנים אותה היו מגיעים למסקנתם של דדפול ויוריק בראון שרוב החברה למעשה אינה מנסה לפגוע בהם אלא מתעלמת מהם ומניחה להם לנפשם. אולם, אין אחידות בין המשיבים על העניין. תשובותיהם של בני נוער והמרואיינים הצעירים, מעלה שהם סובלים מהטיה תפיסתית בנוגע לאחידות קבוצות השאר (Out-groups Homogenity Bias) יותר מאשר מבוגרים בכלל וממבוגרים אשר דיווחו בסקר שהם מחזיקים במקצוע חופשי בפרט. כך גם שלושת המרואיינים האקדמאים (ספיידרמן, יוריק בראון ואופטימוס פריים) אשר מאמינים שאוכלוסיות 'איכותיות' יותר, עשויות להיות פתוחות יותר כלפי התחביב. כך למשל סיכם אופטימוס פריים כשסיפר שבילדותו: "בארגנטינה קראתי בתחילה את הקומיקס האמריקאים המתורגמים, ואז ההורים שלי אמרו שאני לא צריך יותר לקרוא קומיקס כי אני יכול לקרוא ספרים. אבל, מזל שלי שעם הזמן הם פגשו ארגנטינאים, ואז בארגנטינה בתקופה של שנות ה-70 המוקדמות היו כמה סדרות קומיקס שכולם קראו – כולל המבוגרים! פאטו-רוסו, איזדורו, איפיטוס. אז החברים של ההורים שלי, שאלו אנשים עם תואר שני, ואנשים מכובדים ומאוד רציניים עם תארים בפילוסופיה ובהנדסה, אנשים מאוד עשירים והם קראו קומיקס והסבירו להורים שלי שבארגנטינה קומיקס זה משהו נורמאלי שגם בנאדם תרבותי שקורא את סרוונטס, קורא את זה...ואת זה...וגם קומיקס. וכך קיבלתי אישור." ש: והם התנגדו כי...? כי הם חשבו שזה של ילדים קודם. דברים אלו מוכיחים שתי הנחות בעניין. ראשית, תמיכתם של אקדמאים בתחביב סייעה לשכנע את הוריו – מה שיכול להעיד על כך שבניגוד לסכימה שתתגבש בקרב הישראלי הטיפוסי, אצל אופטימוס פריים נבנתה סכמה אחרת ולפיה קומיקס מקובל. שנית, טענת אופטימוס פריים שהאוכלוסיה האקדמית קראה קומיקס וקיבלה אותו כדבר ראוי מחזקת את הטענה שבקרב שכבות משכילות יש פתיחות רבה יותר לנושא. בדברי הסיום, לאחר הראיון עמו העלה ספיידרמן טענה דומה. לטענתו, שככל שהתבגר והגיע לסביבות משכילות יותר (מבי"ס יסודי, דרך לימודים אקדמיים ולחברת אנשי מחשבים) כך גדלה הפתיחות לתחביב. אולם, על אף שטיעון זה עשוי להצביע על העדר סכימת חשיבה שלילית בקרב אלו שהחלו לקרוא קומיקס בגיל מבוגר (כמו יוריק בראון למשל), אלו שהחלו לקרוא קומיקס בגיל צעיר עדיין יפתחו סכימה שכזו על סמך חוויותיהם. נוסף על כך, רוב הנסקרים וכן המרואיינים סיכמו בין אם באופן ברור או בעקיפין שהם תויגו כ'חנונים'. עושה רושם, שבדומה להשערת המחקר שגורסת שאין לבחון את המצב האמיתי בחברה ביחס למעמד תחביב הקומיקס, כך אין גם לבדוק מה מהות המונח חנון אלא להסתפק בכך שחובבי הקומיקס הגדירו את עצמם ככאלו על מנת לקבוע שהתפתח כלפיהם סטריאוטיפ מסוים בנושא. תפיסתם של החובבים את עצמם כקבוצת ייחוס (Ingroup) ייחודית, יכולה להתבצע על סמך מספר גורמים: תפיסת החברה את התחביב שלהם כילדותי (אשד, 2002) וסכימת החשיבה שהתפתחה מכך, הזדהותם העצמית כמי שמתויגים בחברה כ"חנונים", מקומות המפגש שלהם, השיח הייחודי להם הכולל ביטויים מעורבים בעברית ואנגלית ועוד מאפיינים של אימוץ תרבות זרה בחברה הישראלית כפי שהציגה אותם טורין (1998) ביחס לחובבות הרומנים הרומנטיים. הסטריאוטיפיזציה אינה רק חד סטרית כי אם דו סטרית. גם קבוצות הרוב רואות את חובבי הקומיקס בצורה סטריאוטיפית. טענה שהושמעה מפי יותר מחובב אחד היא שהוא הואשם ב'ילדותיות' ושקומיקס הוא לילדים ולא למבוגרים. רבים מחובבי הקומיקס עוסקים בניסיון לשבור סטריאוטיפ זה כאשר הם נכנסים לויכוחים עם אנשים אחרים ומציגים להם קומיקס למבוגרים, קומיקס שאינו רק 'ספיידרמן וסופרמן' וקומיקס שמכיל תכנים רציניים ועמוקים. השערת הדיסוננס הקוגניטיבי דיסוננס קוגניטיבי, על פי הגדרתו של פסטינגר הוא מצב בו קשה לאדם להתנהל ולקבל החלטות משום שחוסר ההכרעה ממש מאיים על תודעתו. כפי שנכתב ברקע התיאורטי של עבודה זו, לדעת Perloff (2003) – המכניזם וההחלטיות של הדיסוננס, כפי שפסטינגר מתאר אותם, הם כה קיצוניים עד כי נראה שהם שמורים לנושאים מהותיים ועמוקים. על פניו, לאור הממצאים שגובשו בסקר ובראיונות נראה שאין ממש אישוש לסברה זו. כל תשובות המרואיינים, בכל ההיגדים והשאלות שניסו לבחון התחבטות רצינית הנובעת מהפער בין אי קבלת התחביב בחברה והעיסוק בו הובילו לתשובות שליליות. אמנם, נמצא שהמשיבים לא מרוצים מהמצב, ומחפשים פתרונות וכלים לפתור אותו, אולם אף אחד מהם לא הביע תגובות קיצניות שניתן לפרש כדיסוננס של ממש. זאת, להוציא אולי את דבריו של ספיידרמן ביחס לקשר שלו עם הוריו (ועל כך שהסתיר מהם את התחביב משום שהדבר גרם לפריצת ריבים מרים עמם). אולם, מתוך בחינת הראיון עמו, עולה תמונה סביבתית ומשפחתית לא קלה שניתן בקלות רבה לטעון שהיא סיבה טובה בהרבה לפריצת דיסוננס בתודעתו – לא בין תחביב קריאת הקומיקס לבין רצונו להיות עם משפחתו אלא משהו בסיסי יותר – פער בין תפיסות חברתיות והתנהגות חברתית נורמטיבית לבין יחסי האיבה, הטינה והכעס שבינו לבין אביו. לפיכך, לדעתי ניתן להניח שהשערה זו הופרכה בחלקה. אולם אין הפרכה זו מלאה, שכן בכל זאת, הממצאים מעידים על כך שמשיבים רבים כן שינו את התנהגותם, או חשים שעליהם לנקוט בתחבולות מסוימות על מנת להתמיד בעיסוק בתחביב זה. לפיכך, נראה שהנחת Perloff (2003) נכונה ובהיעדר קרע תודעתי עמוק ניתן להחיל את מנגנון האיזון ההכרתי של היידר כמודל המסביר את התופעות. בפשטות, ניתן לדמות את המשולש של היידר בנושא זה כמורכב מהקודקודים הבאים: האספן, החברה הכללית ותחביב קריאת הקומיקס. בחינת המקומות המועדפים לקריאה על ידי המשיבים (הן בראיונות, אולם בולט יותר מכך בסקר) מעלה שכל המשיבים (למעט ערך חסר אחד) מעדיפים לקרוא בבית, 26 משיבים מתוך 26 נשאלים ענו כך. כ50% מהנסקרים, ציינו שהם נוהגים לקרוא קומיקס גם בחופשות ונופשים. יש להניח שהיקף הקריאה בנופשים נמוכה יותר בעיקר משיקולים לוגיסטיים (נוחות, מיקום, ויתור על פעילויות אחרות וכדומה) ולא משיקולים חברתיים. במקום השלישי ברשימה, מעט יותר משליש מהנשאלים קוראים בטיסות או נסיעות ורק במקום הרביעי בתי ספר או אוניברסיטאות – מקומות בהם יש הפסקות ארוכות ומקומות רבים ונוחים לקריאה. גם המרואיינים ענו תשובות המתאימות לנתונים אלו וטענו שהם מעדיפים שלא לקרוא מחוץ לבית על פי רוב. עבודה (כשהדבר מתאפשר) ונסיעות ממשיכים להיות פופולאריים גם בקרב המרואיינים. בדברי הסבר לכך השיבה דליריום בציטוט (שכבר הופיע במקום אחר בעבודה זו): " עם הזמן זה הופך להיות קצת, אני לא רוצה להגיד, הרגשת מבוכה. אני לא אוהבת למשוך מבטים. הפסקתי לקרוא בציבור." זהו תיאור קלאסי של שינוי התנהגות כחלק מניסיון להשיג איזון ולהישאר במסגרת הקונצנזוס החברתי וההתנהגות החברתית הנורמטיבית שהוא מכתיב. גם דדפול התייחס לכך בעקיפין כשענה: " יש יותר סיכוי שאני אקח נגן MP3 או משהו כזה". התבטאויות אלו מצביעות גם על הסיבה העיקרית לחוסר האיזון – קונפורמיות. חובבי הקומיקס, הן הנסקרים והן בראיונות הצביעו על עצמם כפרטים שאינם בהכרח קונפורמיים לחברה. יותר מ-90% מהמשיבים לסקר הגדירו דמיון מפותח כתכונה שמאפיינת לדעתם חובבי קומיקס. כ-70% הוסיפו יצירתיות כמאפיין ומעט פחות מ-50 הציעו את הביטוי 'יוצאי דופן' כמאפיין לחובבים. שלושה ביטויים שפירושם הבדלים בין הרוב (הקונפורמי) והמיעוט. כעת, נותר להבחין איזה משני הקצוות של סקאלת הקונפורמיות מאפיינת את חובבי הקומיקס. האם אנטי-קונפורמיות או נון- קונפורמיות? אחת הדרכים לבחון אם אדם הוא נון קונפורמי או אנטי קונפורמי היא לבדוק האם הוא מנהל דפוסי 'דווקא' הפוכים או שלעיתים הוא קונפורמי ולעיתים לא. הראיונות והסקר מצביעים שניהם על כך שחובבי הקומיקס הם נון-קונפורמיים משום שהם מחזיקים בעמדות והתנהגויות קונפורמיות בחלק מהזמן ובחלק מהזמן לא. כך למשל, רובם המוחלט של הנסקרים השיבו שיש להם חברים שאינם קוראים קומיקס, לרובם יש יותר חברים שאינם קוראי קומיקס מאשר קוראי קומיקס (קורב ל-50% השיבו באופן נחרץ שכן, וקבוצה שניה של 40% השיבו שנכון במידה בינונית) נוסף על כך אף אחד מהנסקרים לא הפסיק קשר עם מישהו בשל היותו לא קורא קומיקס. גם בראיונות עלו ביטויים לכך שהחובבים אינם מחפשים 'לעשות דווקא' אלא פשוט מחזיקים בדעה שונה בנושא נקודתי זה. כך למשל תיאר אופטימוס פריים את התנהגותו לאחר ששב לארץ: " ש: כשחזרת זה [תחביב קריאת הקומיקס] גרם לכך שהסתכלו עליך כעל ילד מוזר? לא, כי ניסיתי להשתלב. הלכתי לצופים וכד'. כלומר, היו לי מוזרויות... למשל, כולם הלכו לתיכון עיוני ואני הלכתי לסינגלובסקי [אורט סינגלובסקי בית ספר טכני בצפון ת"א – ע.ב.]. אני הלכתי לבד. מכאן ניתן להסיק שעל פי רוב חובבי קומיקס אינם 'אנטי – קונפורמיים' אלא נון קונפורמיים ומחזיקים בדעות שונות ועצמאיות בנושאים שונים. מתוך קביעה זו, מובנת גם הלהיטות של החובבים להוכיח את המעלות הייחודיות של הקומיקס כאשר הם כבר נגררים לויכוח בעניין ומובן הדפוס שלפיו מנסים חובבים מסוימים לגרום גם לאחרים שאינם חובבי קומיקס להתחיל לקרוא קומיקס (כפי שעלה בראיונות עם אופטימוס פריים, דליריום ויוריק בראון). אחד התנאים ההכרחיים לנון קונפורמיסט לשמור על עמדותיו ולא להיכנע ללחץ הוא להוכיח דבקות ואמונה אישית גבוהה בעמדה. להיטותם של החובבים לשכנע אחרים להצטרף לקהל קוראי המדיה, הניסיונות שלהם להפוך אותה לנפוצה יותר –אינם ניסיונות 'דווקא' אנטי-קונפורמיים אלא ניסיונות נון-קונפורמיים להשפיע על הרוב ולקבל את דעתו. או כמו שאמרה זו בפשטות רבה דליריום: " ש: מה המניע? מה המוטיבציה להציג את זה (את הקומיקס)? נחמד לי שאנשים אוספים קומיקס ואני יכולה לדבר איתם על זה. שאני מרגישה שאני חלק מקבוצה יותר גדולה." השערת פתרונות הדיסוננס לאור העובדה שהשערת קיומו של דיסוננס הופרכה בעיקרה, נמצא שאין קיום ממשי של פתרונות חלקיים לדיסוננס כפי שהציגם פסטינגר. נכון הוא הדבר שגם על פי תיאורית האיזון ההכרתי של היידר יש מקום לתירוצים ושכנוע עצמי כחלק מהשבת האיזון – אולם משמעות התירוצים במודל זה פחותה ביחס למודל הדיסוננס הקוגניטיבי. נוסף על כך, מתוך הסקר ומתוך הראיונות, וכפי שכבר הוצג בפרקי הממצאים, לא נמצאו ממצאים חד משמעיים המעידים על כך שחובבי קומיקס מתרצים לעצמם את העיסוק בתחביב באופנים לוגיים עקיפים. רוב החובבים לא הסכימו, או הסכימו באופן חלקי בלבד עם היגדים כמו: ,הקומיקס שיפר את כישורי האנגלית שלי", "הקומיקס שיפר את ציוני האנגלית שלי", "בזכות הקומיקס נחשפתי לתרבויות חדשות" ועוד היגדים אחרים. המרואיינים אף הם לא התייחסו לתירוצים אלו כסיבות משמעותיות לקריאה. אמנם חלקם ציינו שהם למדו שפות בעזרת הקומיקס בשלבים הראשונים של הקריאה כמו למשל דליריום אשר למדה אנגלית וספרדית מקומיקס או יוריק בראון ששיפר משמעותית את כישורי האנגלית שלו, אולם לא זו הייתה הסיבה שגרמה להם לקרוא קומיקס – היה זה רק תוצר לוואי של הקריאה. לעומת זאת, על היגדים כמו: "אני קורא קומיקס כבריחה מהמציאות", ו"קומיקס זה כיף כמו טלוויזיה" השיבו הנסקרים באחוזי הסכמה של 70% ויותר. גם המרואיינים הציגו סיבות דומות בתשובה. לפיכך, נמצא שהחובבים קוראים קומיקס בעיקר לצרכי בידור וכבילוי לשעות הפנאי. פרק ה' – סיכום ומסקנות עבודה זו ביקשה להציג את התנהגותם של חובבי קומיקס לאור הרגשתם שהתחביב שלהם אינו נתפס כמקובל בחברה. לצורך כך, הוצגו בתחילת העבודה הוצגו שלוש השערות מחקר: 1. חובבי קומיקס חשים שהתחביב שלהם אינו מקובל בחברה ויותר מכך, ושאף הם נתפסים באור שלילי בחברה בשל העיסוק בתחביב זה. 2. חובבי הקומיקס מפתחים תופעות של מעין דיסוננס קוגניטיבי לנוכח הקרע שנוצר בין רצונם להמשיך לעסוק בתחביב מחד ובין הדימוי השלילי שלדעתם יש לתחביב בחברה מאידך. 3. הפתרונות הנפוצים ביותר אותם מפתחים החובבים לפתרון הדיסוננס הם: הצדקה לוגית לחיזוק הבחירה (יצירת תירוצים לוגיים), הדחקת הדיסוננס או התעלמות ממנו. לאחר בדיקת הדברים באמצעות ראיונות אישיים וסקר וניתוחם, נמצא שרק אחת משלוש ההשערות אומתה בעוד אחת מהן הופרכה חלקית והשנייה הופרכה לחלוטין. ההשערה הראשונה, היא זו אשר אומתה. החובבים חשים שהחברה רואה את תחביבם באור שלילי. החובבים מפתחים התנהגויות ומקבלים החלטות על סמך הנחה זו – כמו למשל לא לקרוא בחברה, לא להציג את הנושא אם לא פנו אליהם ישירות בעניין ועוד מיני התנהגויות אחרות שלא נבדקו בעבודה זו. ההשערה השנייה, היא זו אשר הופרכה בחלקה. נמצא שהפרת האיזון ביחסים בין החובבים לשאר החברה אינה עמוקה, משמעותית או מכריעה בעיניהם אלא היא ביטוי לכך שהם מחזיקים בדעות עצמאיות, נון קונפורמיות יש למצוא דרך להמשיך ולקיים אותן בחברה. את יישוב הפער שנמצא בין דעות הרוב הקונפורמי והמיעוט חובב הקומיקס ניתן להסביר על פי רוב בעזרת מודל האיזון ההכרתי של היידר ולא תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר, כפי שהציעה ההשערה. ההשערה השלישית הופרכה לגמרי על פי הממצאים שנאספו עד כה. החובבים עוסקים בקריאת קומיקס כאמצעי בידור לשעות הפנאי, הם מודעים לערכים מוספים שייתכן ויש לתחביב כמו שיפור יכולות הקריאה או הדמיון, אולם לטעמם אלו אינן סיבות לקריאה אלא תוצרי לוואי שלה. רבים מהם טוענים שתכונות אלו אינן תוצאת קריאת קומיקס אלא מאפייני אישיות שנדרשים לקורא מלכתחילה על מנת ליהנות מהמדיום. רובם גם לא מרגישים שעליהם להסתיר את התחביב, או לוותר עליו, אלא לכל היותר לשמור אותו לעצמם ולסיטואציות פרטיות. לאור ממצאים אלו, ולאור נתונים נוספים שנאספו תוך כדי הראיונות לעבודה זו, גובשה לה הנחה חדשה שאולי יש מקום לבחון אותה בעתיד. ייתכן, והניסיון למצוא דיסוננס קוגניטיבי בקרב קוראי קומיקס היה מוטעה מיסודו שכן אלו שממשיכים לקרוא קומיקס גם בגילאים בוגרים, הרי שהם פתרו את הדילמות שמולן ניצבו והשיגו את האיזון הקוגניטיבי שלהם. בהמשך להנחה זו, וכתוצאה ממנה, ייתכן והמקום בו יש לחפש דיסוננסים קוגניטיביים אשר נפתרו על ידי שינוי התנהגות כפוי או פעולות אחרות הוא לא בקרב קוראי הקומיקס אלא דווקא בקרב אלו שהפסיקו לקרוא קומיקס לחלוטין ואלה אשר הפסיקו לקורא קומיקס ושבו בגילאים מבוגרים יותר לתחביבם הישן. ביבליוגרפיה מקורות בעברית: אשד, א. (2002). מטרזן ועד זבנג – הסיפור של הספרות הפופולרית העברית. תל אביב: הוצאת בבל. בר-אל, צ. ונוימאיר, מ. (1996). מפגשים עם הפסיכולוגיה – מפגש שלישי: פסיכולוגיה חברתית, תל-אביב: רכס הוצאה לאור, עמ' 41-34. טורין, א. (1998). רומנים רומנטיים – תכנים וחווית הקריאה. עבודה גמר לקבלת תואר 'מוסמך', החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה. ליברמן, נ. (2000). "קוגניציה חברתית" בתוך: פסיכולוגיה חברתית (יחידה 2), תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 83-73. שוורצולד, י. (2000). "עמדות" בתוך פסיכולוגיה חברתית (יחידה 4), תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 139-131. ראיונות אישיים בעברית: ספיידרמן, (29.06.06) – מקום הראיון: מפגש בבא-שירי, מרכז מסחרי ברודצקי 15 ת"א. דדפול, (05.07.06) – מקום הראיון: בית קפה ארקפה, רחוב המנופים, הרצלייה פיתוח. יוריק בראון (07.07.06) - מקום הראיון: מפגש בבא-שירי, מרכז מסחרי ברודצקי 15 ת"א. אופטימוס פריים (12.07.06) – מקום הראיון: בית קפה ארקפה, רחוב הרכבת, ת"א. דליריום (14.07.06) – מקום הראיון: בית קפה ארקפה, קניון ערים, כפר סבא. מקורות באנגלית: ,Brehm & Kassin (1993). Social Psychology, Boston: Houghton Mifflin, Pp. 143-193. Eisner, W. (1985). Comics & sequential art. Tamarac, Fla. : Poorhouse Press, (2nd ed. 1990). Fiske, J. (1989). Understanding Popular Culture. pp: 1-23. Boston: Unwin Hyman Perloff, R.M. (2003). The Dynamics of Persuasion: Communication and Attritudes in the 21st Century. Hillsdale, N.Y.: Lawrence Erlbaum, (2nd ed. 2004). Pp. 36-45; 73-76. Wertham, F. (1954). Seduction of the innocent. New York: Publish info - New York Rinehart. רשימת נספחים: נספח א' - שאלון הסקר המקורי. נספח ב' - תקליטור הכולל את: קובץ ה-DATA של תוכנת ה-SPSS. תמלולי ראיונות עם: ספיידרמן, דדפול, יוריק בראון, אופטימוס-פריים ודליריום. סיכום ראיון כתוב עם אופטימוס פרייים. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |