|
|
||||
|
על ערפדים פנטזיה ומה שבניהם (חלק שלישי) / כמה עובדות בנושא
יוליה שנרר |
|||||
|
|
|||||
| חלק שלישי בסדרת הכתבות המרתקות של יוליה בנושא הערפדים. אם אתם תוהים מאיפה הידע הנרחב על ערפדים? אני משער שזה ממידע פנימי. | |||||
| למרות שלרוב האנשים בעולם ברור שערפדים הם ז'אנר בדיוני (תמיד יש חריגים), הרי שכמו בכל מיתוס, גם לערפדים יש בסיס בעולם האמיתי, בחלק הזה אנחנו נסקור את השורשים של מיתוס הערפדים ולמרות שלא נוכל להראות לכם דוגמא של ערפד אמיתי בן 500 שנה, נוכל לדבר קצת על עטלפים ועל מחלות; כבר באודיסאה של הומרוס, במהלך ביקורו בעולם השאול של האדס פוגש אודיסאוס מין רוחות שדים, שמתנפלות בהתרגשות על דם איילים שזה עתה הוקרבו. בהמשך אנחנו מוצאים במאה הרביעית לספירה אמונה של עמים סלאבים בערפדות עם מאפיינים שמאוד דומים לסיפורת של ימינו (פחד מכסף ומיתדות עשויים עץ שעשויים למצוא את דרכם ללב הערפד ). ובל נפספס את הצד היהודי של הנושא – בתלמוד אנחנו מוצאים את האיזכור הבא: "צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד, ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח, חוח לאחר שבע שנים נעשה שד, שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף טז, עמוד א). במיתולוגיה האיצטקית הסיווטטאו היה סוג של ערפד שנוצר כאשר בן-אצילים נפטר בזמן לידתו. בחלק אחר של כדור הארץ - באיים הקאריביים, ערפדים הידועים בשמות סוקויאנט בטרינידד וטובגו, לובשים צורת אישה זקנה ביום, ובלילה משילים את עורם כדי להפוך לכדורי אש מעופפים התרים אחר דם. ואחד המאפיינים הבולטים שלהם זה שהם אובססיביים כפייתיים, וניתן להרחיקם על ידי פיזור מלח או אורז במפתני דלתות, בצמתי-דרכים ועל יד מיטות. הערפד אז חש מאולץ להרים כל גרגר וגרגר (פרפקטציוניזם בעולם העתיק, או סתם שיגעון לסדר?). בבולגריה לעומתם לערפד היה רק נחיר אחד והוא ישן עם עינו השמאלית פקוחה ועם אגודליו שלובים זה בזה. המסורת מענינת שהייתה נהוגה באזור הבאלקן גרסה כי אבטיחים ודלעות יכולים להפוך לערפדים. בזה איזכורי הערפדים לא נגמרים, יש פולקלור מקומי מסוג זה או אחר כמעט בכל מקום בעולם - באוסטרליה, בפיליפינים, בהודו ובעוד הרבה מקומות. כפי שניתן לראות 'ערפדות' היא נחלת העולם כולו, אך מה מקורה ? כמו בכל השאלות הגדולות, אין תשובה אחת חד משמעית – יש רק כמה השערות; 1. אמנם ערפדים אנושיים לא מאוד מתועדים, אבל חבריהם הערפדים ממין העטלפים הם בהחלט עובדה. בדרום אמריקה קיימים שלושה מינים של עטלפים, הנקראים "עַרְפָּדִים". אותם ערפדים ניזונים מדם; הם מאתרים את קורבנם, בעיקר באמצעות חוש הריח שלהם, ובעזרת איבר הרגיש לחום – מוצאים נימי דם העוברים ליד עור החיה, פוצעים את העור וּמלקקים את הדם. ולמרות שאותם שלושה מינים קיימים רק בדרום אמריקה עם התפתחות דרכי המסחר נפוצו גם השמועות עליהם מה שהפך עד מהרה את כל מין העטלפים ל"ערפדים". וחיזק ואף עיצב חלקים באגדת הערפדים כפי שאנחנו מכירים אותן כיום (הערפד שיכול להפוך לעטלף). 2. עוד מקור אפשרי לערפדות היא במחלות, שאבות אבותינו לא ידעו איך לפרש; *ישנה מחלה הנקראת פורפיריה – המחלה משבשת את יצורו של פיגמנט ה"הם" בגוף האדם. כתוצאה מכך החולים בה עלולים להיות רגישים לאור השמש עד כדי כך שכוויית שמש עלולות לפקוד אותם אפילו בזמן שמעטה כבד של עננים מכסה את השמים, מה שמוביל אותם להיות פעילים בלילה ולהימנע מאור שמש. הלוקים בפורפיריה עשויים להיות בעלי עיניים ושיניים אדומות, המקבלות את צבען מפורפירין, פיגמנט אדום. * מחלה נוספת היא כלבת, היות וידוע שבשלבים מתקדמים של המחלה החולים מנסים להימנע מאור שמש ומעדיפים לפעול בלילה. אור חזק ומראות יכולים לגרום להתקפים המאופיינים על ידי התנהגות אלימה ודמוי-חייתית ונטייה לתקוף אנשים ולנשוך אותם. עוויתות פנים תכופות עלולות לתת לחולה הבעה דמוית-חיה (או דמוית-ערפד). בצורתה החמורה של המחלה, חולים עלולים לחוות דחיפות מוגברת לפעילות מינית או מדי פעם להקיא דם. * ועובדה נוספת שלא בטוח שהייתה ידועה בעולם היא שגם לאחר המוות, הגוף ממשיך לעכל את האוכל שנשאר בקיבה. כתוצאה מכך נוצרים גזים רבים הנאגרים בבטן, ולחץ קטן ביותר יכול לגרום בקלות לאותם גזים או לנוזלים אחרים לפרוץ החוצה מחורים בגופה ואפילו מהפה ומהאף. מחזה כזה תרם להנחה שהגופה עסקה בצבירת דם, בזמנה החופשי. אלו הן ההשערות הנפוצות, אם גר אתכם בשכנות ערפד, תנסו פעם לברר האם לפני כמה מאות שנים מישהו ראה אותו בזמן ארוחה – זאת גם יכולה להיות אופציה...ונעבור במעבר חד מהשערות, לערפדית שמגוללת את סיפורה בימינו וטוענת שהיא הערפדית האחרונה. כריסטופר פייק / הערפד האחרון גיבורת הסיפור היא סיטה או בשמה העכשווי לארה אדאמס ערפדית בת 5,000 שנה. סיטה אולי נראית כמו נערה מתבגרת אך מבפנים היא ערפדית זקנה ובליונרית. כן, אחרי חיים שנמשכים כמה אלפי שנים, היא הצליחה לצבור לעצמה לא מעט רכוש. ומבחינתה היא הייתה ממשיכה בחייה השלווים (שלווים, עד כמה שהם יכולים להיות בשביל ערפד) עד סוף הזמנים, אבל כמו לכל דבר אחר גם לשלווה שלה מגיע הקץ. וזה קורא כשבלש בשם מייקל ריילי יוצר איתה קשר ומתברר שהוא יודע הרבה יותר מדיי פרטים עליה ממה שבריא לו (אחרי פגישה איתו זה גם מה שהורג אותו). סיטה החוששת מנסה לברר איך ריילי גילה עליה את כל מה שידע , אבל היות והיא לא יכולה לחקור אותו היא מחליטה להוציא כמה שיותר פרטים מבנו. היא מפעילה קשרים ונרשמת לבית ספר שבו לומד ריי ריילי. זה הזמן להזכיר שסיטה היא נערה יפה, בלונדינית, עיניים כחולות וערפדית. במילים אחרות לריי אין סיכוי, ועד מהרה הוא מתאהב בה. התפנית המפתיעה לגביי סיטה זה שגם היא מתאהבת בו. המשך הסיפור מערב אויב רב עוצמה מעברה של סיטה וכמה תובנות מפתיעות לגבי אהבה עוצמה ואלים הפכפכים. הערפד האחרון הוא ספר קליל שמביא את הערפדים לימיינו ומציג אותם בתור בעלי כוחות על טבעיים. בספר יש את המנה הרגילה של ייסורי הערפד המצטער על היותו ערפד, אבל השוני מתבטא בכך שסיטה השלימה כבר מזמן עם היותה ערפדית ואפילו בדרך כלל לא מצטערת על רצח של בני אדם.הספר כיאה לסדרות נעורים אינו משלב דילמות מהותיות ולא מציב בפני הקורא שום צורך בהירהורים נפשיים עמוקים. אך כשלעצמו הוא ספר ערפדים נחמד ויכול להעביר כמה שעות בהנאה. הספר הערפד האחרון הוא הספר האשון בסדרת ספרי "פחד!". לשאר הספרים בסדרה אין שום קשר אליו, למרות שהרפתקאותיה של סיטה מגוללות בעוד כמה ספרי המשך: "דם שחור","קוביה אדומה","הפנטום","צמא מרושע" ו-"יצורי הנצח". | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |