|
|||||
|
הקומיקס האינטראקטיבי הראשון – ביקורת קומיקס
עופר ברנשטיין |
|||||
|
|
|||||
| בכל שנה, מהווה עונת הקיץ נקודת שיא בשוק הקומיקס הישראלי. פסטיבל הקומיקס אנימציה וקריקטורה הנערך כל שנה בסוף אוגוסט (השנה הוא יערך בין ה - 26 ל- 29) משמש נקודת עוגן ליוצרים לחשוף את עבודותיהם החדשות והשמחה רבה. סנונית ראשונה, המבשרת את בוא גשמי הקומיקס, נחתה בשווקים כבר בשבוע הספר העברי האחרון בשם "בילי אייקרס ואוצר כורי הזהב". | |||||
| בילי אייקרס ואוצר כורי הזהב עלילה וסיפור – לי בלום 80 עמודים בצבע מלא (100 קטעי קריאה שונים) 85 ש"ח מחיר כריכה (64 דרך אתר האינטרנט) ספר זה מתהדר בשני תארים מכובדים. ראשית, עבודת הביכורים של לי בלום, יוצר ישראלי חדש שיש להאמין שעוד נשמע עליו רבות ושנית - זהו הקומיקס האינטראקטיבי הראשון. בילי אייקרס הוא אקדוחן, ספק מוכשר, ספק הולך בטל, הרוכב בערבות המערב ותר אחר מזלו. במהלך שיטוטיו הוא נתקל בפונצ'ו – גנב סוסים מקסיקני עלוב, המחזיק בסוד ידע נסתר, הדרך אל אוצר זהב עצום שנקבר אי שם בערבות במכרה זהב נטוש. פונצ'ו משכנע את בילי לצאת עמו למסע להשיג את האוצר והשניים חווים יחדיו רצף אירועים חריג לכל הדעות. שודדי דרכים, שריף נקמן, אינדיאנים, שטפונות ועוד תקלות מופלאות יעכבו את השניים בדרכם אל האוצר. האם יגיעו אליו? זאת יקרה – אם תבחרו אתם בדרך הנכונה עבורם. צמד הדמויות הראשיות בסיפור שונות זו מזו לחלוטין. 'סניור' קורא פונצ'ו האומלל לבילי כשהוא רוצה דבר מה. 'הומברה' הוא מסנן מבין שיניו כלפי בילי כשהוא כועס. בילי השובב, מחזיק נערה בכל עיירה, אך אבוי – בירי מעשי הוא קצת חלש וחייב עוד קצת תרגול. כן, האקדוחן אינו בדיוק מבריק, והמכסיקני אינו בדיוק כנוע... סטריאוטיפ והיפוכו גם יחד. הדיאלוגים בין השניים קולחים ברצף, עם בדיחות משובצות על ימין ועל שמאל ו לאחר זמן מה מתרגלים גם לכתיבה העברית של שמות לועזיים. אז... הכתיבה הסוחפת, הדמויות משעשעות והגימיק האינטראקטיבי נחמד. מה עוד צריך בשביל קומיקס טוב? אומנות! האומנות בחוברת הינה אפקטיבית ומוצלחת. נעימה לעין ובעיקר משרתת היטב את טובת הסיפור. פרטי רקע מסייעים להבנת מקום ההתרחשות, אבל לא בפירוט יתר, כך שאין עומס על העין. כך גם עם הצביעה – בסיסית ומשרתת את המטרה. מצד אחד סגנון האיור חופשי וניכרת זרימה באומנות, העיצוב (הן של הדמויות והן של הפנלים) מזכיר מאוד את "לאקי לוק" ותורם לאמינות הרגשת המערב הפרוע בשל כך. מצד שני, ניכר שזהו סגנון ראשוני שעם הזמן והתרגול יהיה מלוטש, מוקפד ושונה מכפי שהוא כיום. תיאור האומנות הזה מצביע על שתי מסורות אומנותיות שונות. מצד אחד, הניסיון לחקות את האיקונוגרפיה הקלאסית של המערבונים כפי שניסחו אותה אמני הסגנונות הפרנקופילים (צרפתים, בלגים, הולנדים וכד'). מצד שני, רמת הפירוט של רקע התמונות וכן הקו החופשי אינם תואמים את הפדנטיות הזו ומזכירים יותר דווקא את הקריקטורות והקומיקס מז'אנר ה"ספרים המצחיקים" (Funny Books) האמריקאים. לא ניתן לדעת מה מקור ההשפעות האמיתי - זאת ידע להגיד רק היוצר, אך כפי שכבר נכתב בביקורת זו - שינויי סגנון כאלו ואחרים יראו רק בעתיד. זהו "בילי אייקרס ואוצר כורה הזהב", בקווים כלליים. פה ושם החלטה לא נכונה תוביל אתכם למבול תקלות נוסף ובסוף כל בחירה – ממתינה הפתעה. כאן המקום לדבר על גימיק האינטראקטיביות וההפתעות שהן ייחודו האומנותי של הפרוייקט. ראשית, אינטראקטיביות - מהי? ובכן, הגדרות מילוניות ואקדמיות רבות ושונות יש למונח אינטראקטיביות. בכולן, בסופו של דבר, מסכימים המגדירים על דבר אחד חשוב – יצירת קשר הדדי בין הצרכן (קורא הספר במקרה שלנו) לבין המוצר התקשורתי (הקומיקס במקרה שלנו). "איך בדיוק מצפים מאתנו (הקוראים) לתקשר עם ספר?" ישאל האדם הפשוט. "מה... הדפים יענו לי חזרה?" ובכן, לא. הדמויות לא עונות לקורא חזרה, אבל הספר כן שואל אותנו שאלה ופועל על פי התשובה שיקבל. מבחינות רבות – ספר זה נותן לנו את הזכות להחליט איזה סיפור נקרא. יש לנו כאן יחסי הדדיות בין הקורא והספר לכן יש כאן סוג מסוים של אינטראקטיביות. מה גם שזו גישה הרבה יותר טובה מאשר, נניח, העיתון, או הצפייה בטלוויזיה (שם כל שאנו יכולים לעשות הוא לצעוק אל עבר המסך באין אונים). אתם חייבים להודות בכך! מה זה אומר לנו על "בילי אייקרס ואוצר כורי הזהב"? לכאורה מתקיים כאן הכלל המינימלי של הדדיות בין קורא לבין הספר. אחרי הכל – הוא באמת רוצה לדעת אם לקורא יש רצון להתחיל עם בתו של השריף או לא.. ואם הקורה יבחר באפשרות האחת – בוודאי יהיו לכך השלכות על העתיד לבוא. ניתן לסכם ש"בילי אייקרס ואוצר כורי הזהב" מבטיח אינטראקטיביות – ומקיים! עכשיו, נשאלת השאלה החשובה באמת – האם כל האינטראקטיביות הזו טובה לקוראים? תשובה על השאלה תהיה עניין קצת בעייתי - זה פשוט עניין של טעם. יש מי שאוהב לחשוב על הקומיקס שהוא קורא ויש מי שמחפש רק לברוח. יש מי שבחירות וקבלת החלטות הן בעבורו דבר מהנה ויש שצריכים שאמא תגיד להם מה ללבוש לעבודה גם בגיל שלושים... בואו נסכם להצביע על כמה יתרונות וכמה חסרונות של העניין וכל אחד יוכל להחליט לעצמו. חסרונות: נתחיל בכך שעיקרון הרצף נפגע מעט. מי שקורא קטע, קופץ לקטע אחר וחוזר אחורה, עלול לאבד את מיקומו במרחב הקריאה וללכת לאיבוד. העסק הזה מבלבל ובמדיום כמו קומיקס שנבנה על עיקרון הרצף – זו עשויה להיות בעיה. אחד ה'קסמים' הגדולים של הקומיקס הוא שאפשר בעזרתו 'לצלול' לתוך עולם אחר ואם הקומיקס עשוי טוב אפילו לא מרגישים מעברי דפים או עמודים מכיוון שהרצף נשמר והמתח נצבר. ההחלטה לעבור לעמוד זה או אחר כל מספר דקות קוטעת את הרצף והופכת את הקורא מודע לכך שהוא לא בתוך מציאות אחרת, אלא קורא ספר קומיקס. עניין אחר שנפגע כפועל יוצא של בעיית הרציפות הוא היכולת להפתיע. קומיקס טוב, עושה שימוש במעברי עמודים על מנת להכניס נקודות מתח, הפתעה או עניין. "בילי אייקרס ואוצר כורי הזהב " מפספס מעט את העניין הזה משום שלא כל קטע בו מתחיל ומסתיים באותו עמוד. ישנם לעיתים גם 5 קטעים קצרים באותו עמוד. דבר זה מוביל גם לבעיית ספויילרים עצמיים (קטנים) מכיוון שקשה שלא לקלוט בעין מה קורא בקטעים אחרים בספר במהלך דפדוף פשוט וחיפוש הקטע הבא (איפה לעזאזל קטע 10?)... חסרון נוסף לאינטראקטיביות הוא עניין של זמן. לוקח זמן לקבל החלטות. "אני רוצה שבילי יימצא את האוצר", "אני חושב מה כדאי לו לעשות" (לדחוף את פונ'צו המעצבן מעבר לצוק או לא?). הקורא חושב על זה, עוד דקה עוברת, הוא מדפדף לקטע הבא, עוד דקה חולפת. המון זמן לוקח לקרוא את הקומיקס הזה. הרבה יותר מאשר 15 הדקות הבנאליות של חוברת בת 32 עמודים או שעה של אוגדן בן 80 עמודים 'רגילים'. קיים גם עניין קטנוני וזניח של אספנות (למי שזה רלוונטי בעבורו). דפדוף רב שוחק את השדרה ועלול, לאורך זמן, לפגוע בערך האספני של הקומיקס (וכותב שורות אלה מקווה בשביל לי שהספר שלו יהפוך למוצר בעל ערך אספני כה רב עד שזה יטריד את בעליו). יתרונות: בקריאת חוברת זו יש הרבה דברים שהם בגדר חוויה אישית, התרשמות והרגשה ופחות יתרונות 'טכניים'. יש קסם מסוים בהרגשה שאתה קובע את גורל חומר הקריאה שלך. לא משהו עמוק ופילוסופי כמו גורל או השגחה עליונה, אלא משהו קצת ופשוט יותר. קיימת הפתעה מסוימת שקשה לקיים בקומיקס רגיל אבל תופסת טוב באינטראקטיביות, עם כל סיום קטע ובחירה בקטע חדש. ההתחברות לדמויות אף היא מתחזקת בזכות האינטראקטיביות כי במקום פסיכולוגי מסויים קל לקורא לייצר הזדהות ושותפות גורל עם הדמויות שאת עתידן הוא קובע. אין ספק שזה יתרון עצום. היכולת להזדהות עם הדמויות באופן מהיר ואמין, היא יכולת שיוצרים רבים שואפים אליה ומעטים משיגים אותה במהירות ויעילות. יתרון אחר הוא שכקורא דעתן – כזה ההולך ובודק מה יקרה בעמ' 10, ומה יקרה בעמ' 72 ואיזה מהשניים מקדם אותי טוב יותר אל המטרה, מתקבלת תמונה שלמה יותר של ההתרחשות. בזכות קטעי העלילה האלטרנטיביים יש תשובה לשאלה "מה עשה בילי בערב אחרי ששם את הסוסים באורווה?" ואין חורי עלילה שקשה להסביר אחר כך. כמעט כל הכיוונים האפשריים מטופלים וזוכים להתייחסות הולמת. זה קל כשמדובר באקדוחן וגנב סוסים במערב הפרוע ויהיה קצת יותר קשה כשיהיה צורך להסביר את השלכות פגיעת הטפרים של וולברין בצלעות או בכתף... לסיכום: בילי אייקרס ואוצר כורי הזהב הוא חומר קריאה מוצלח, קולח ומהנה לכל המשפחה. עבודה ראשונה, מבטיחה ביותר, אז שימו לב לשם לי בלום (ולא... אין לכותב שורות אלה אחוזים אצלו)! | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |