|
|||||
|
שובם של ה- B מוביס - ביקורת DVD
אלון רוזנבלום |
|||||
|
|
|||||
| ה B מוביס הם תופעה הוליוודית שהחלה באמצע שנות השלושים, כאשר האולפנים הגדולים גילו שהם יכולים לסחוט עוד קצת כסף מהצופים והנהיגו את מה שקרוי "שניים במחיר אחד". | |||||
| הצופה היה משלם מחיר קצת יותר גבוה לכרטיס נכנס לבית הקולנוע ורואה שני סרטים, הסרט הראשון בדרך כלל היה B-מובי והשני היה ה"אטרקציה המרכזית", ה- A מובי, הסרט הגדול של האולפן עם השחקנים הנחשבים שמשכו את רוב הקהל לבתי הקולנוע. סרטי ה- B היו בדרך כלל סרטי נוסחה - מערבונים, סרטי אימה, וסרטי מדע בדיוני זולים במיוחד. הסקס והאלימות שלטו בסרטים הללו שהיו "נחותים" מבחינת תסריט, בימוי, משחק ואפקטים. אבל, בניגוד לציפיות של האולפנים, הסרטים הללו זכו להצלחה ענקית בקרב הצופים, בייחוד בקרב בני הנוער שכל מה שרצו לראות זה סקס, אלימות ואפקטים. סרט כמו "THE BLOB" הפך את סטיב מקווין לכוכב ידוע ופתח לו את הדרך להפוך לאחד השחקנים המשפיעים של שנות השישים והשבעים. עם כניסת הוידאו בשנות השמונים לחיינו, נעלמו כמעט לחלוטין הצגות ה"שניים במחיר אחד", אנשים יכלו עכשיו לראות את הסרטים הללו בבית, בזמנם החופשי, ואכן, מפיקים לא מעטים גילו כי מקומם של ה- B מוביס הוא בקרב בני נוער שיכולים להיכנס לספריית הוידיאו לקחת איזה סרט שהם רוצים (ללא הגבלת גיל) ולראות בבית. הרבה מפיקים, ביניהם כמה ישראלים, התעשרו כשהפיקו עשרות סרטים שאף אחד מהם לא זכה להפצה קולנועית (ולכן לא הושקעו מיליוני דולרים ביחסי ציבור, פרסום ומשכורות לשחקנים). הסרטים הללו נעשים בתקציב נמוך מאוד, בין 2 ל- 5 מיליון דולרים ובדרך כלל משחקים בהם שחקנים צעירים, לא מוכרים או מקסימום כאלה שראינו בסדרת טלוויזיה זו או אחרת. הסרטים הללו הם גם קרקע מצויינת לשחקנים וותיקים שלא מקבלים מספיק הצעות לשחק בקולנוע. או בימאים שלא מצליחים להרים את ההפקה הבאה שלהם, אגב, גם כמה בימאים נחשבים מצאו את עצמם מביימים סרטי B שלא לדבר על כך שלא מעט בימאים כמו מרטין סקורסזה ופרנסיס פורד קופולה החלו את דרכם בבימוי סרטי B. חברת "וורנר הום וידיאו" הוציאה שלושה סרטים כאלה לספריות, "אגדה עירונית 3", "משחק שטני" ו"קללת הטבעת". שני הראשונים הם סרטי אימה השלישי הוא סרט פנטסיה. "קללת הטבעת" דווקא הוקרן באירופה בבתי הקולנוע (לא זכה להצלחה קופתית) ותקציבו יחסית גדול, כ- 23 מיליון דולרים. גם השמות שמקושרים אליו הם "נחשבים" יחסית. הבמאי הוא אולי אדל הגרמני שביים את "קריסטין פ" ואת "תחנת אחרונה ברוקלין" אבל שני אלו היו אי שם בסוף שנות השמונים. מאז הוא עשה בעיקר סדרות טלוויזיה, חלקם אפילו זכו בפרסים, וסרטי B שיצאו היישר לוידיאו. בסרט משחקים ג'וליאן סנדס, שחקן בריטי שפעם היה הבטחה גדולה שלא מומשה, השחקן השבדי הוותיק מקס פון סידוב, אלשייה וויט (שבועיים מראש, וונילה סקיי, אגדה אורבנית) וקריסטינה לוקן שגילמה את הרובוט המרושע ב"שליחות קטלנית 3". הסרט, ששמו המקורי הוא "טבעת ניבלנג" מבוסס על אגדה גרמנית שרבים חושבים שהיוותה את ההשראה של טולקין לכתיבת "שר הטבעות". הסרט מספר על נפח צעיר שלא יודע שהוא נצר לשושלת מלכים ושמעביר את זמנו בהריגת דרקונים. שני הסרטים האחרים הם "אגדה אורבנית 3" ו"משחק קטלני" שהוא ללא ספק הסרט הטוב מבין השניים. בראשון, חבורה של נערות משחררות קללה בת עשרות שנים, ללא ידיעתן, וגורמות לסדרת רציחות מסתורית של כוכבי פוטבול חתיכיים. בשני, בחור צעיר מתחיל לשחק משחק באינטרנט הנקרא "הנתיב" שמוביל אותו למסע של רציחות וטירוף. "משחק קטלני", כאמור הוא הטוב מבין השניים והוא הרבה יותר שלם מבחינה קולנועית. התסריט טוב יותר ומצליח להחזיק אותנו מסוקרנים ויחד עם זאת מעניק עומק פסיכולוגי סביר לדמויות, הבימוי וירטואוזי לעיתים וההפקה, למרות שנראית זולה, מצליחה לכפר על חוסר התקציב בעריכה, מוסיקה ותאורה ברמות גבוהות יחסית. השחקן הראשי בסרט הוא ג'נסן אקלס, אותו אנו מכירים מסדרות כמו "סמולוויל", "מלאך אפל", ואופרת הסבון "ימי חיינו". אקלס מתגלה כשחקן טוב שמסוגל לסחוב על כתפיו סרט שלם. לצידו נמצא את שאניין סוסמון שהתגלה ב"סיפורו של אביר", ולאחרונה ראינו אותה ב"חוקי המשיכה", כמו כן משתתפת בסרט דומיניק סווין (שהתגלתה בעיבוד המחודש של אדריאן לין ל"לוליטה"). הבמאי הוא דיוויד ווינקלר שביים בעיקר פרקים בסדרות טלוויזיה שונות ומוכיח שיש לו יד ועין מקצועיות בהחלט. אקלס מגלם את ג'ייק גריי, בחור צעיר שיש לו חזיונות אימה וסיוטים על כך שהוא רוצח את אביו, חבריו ושאר האנשים שהוא מכיר, אט אט, בעזרת משחק אינטרנט שנקרא "הנתיב" הוא מגלה שלחזיונות יש אחיזה במציאות. לא נמשיך עם הסיפור כי אחרת נהרוס את העלילה שמלאה בנקודות מפנה, רובן מפתיעות. בהחלט מומלץ לחובבי האימה. "אגדה אורבנית 3" מסתמך בעצם על הצלחת שני הסרטים הקודמים בסדרה שהיו באמת טובים יותר. כאן יש לנו אסופה של שחקנים צעירים (שכמובן נראים טוב) שלד עדין מאוד של סיפור והרבה קטעים מפחידים ומגעילים כמו קטע בו מאות עכבישים יוצאים מתוך פרצופה של אחת השחקניות והיא לוקחת שברי זכוכית ומתחילה לקלף לעצמה את הפנים...מגעיל כבר אמרנו? דווקא הבימאית של הסרט, היא בימאית נחשבת בתחום האימה, מרי למברט שביימה את שני סרטי "בית כברות לחיות". אסור להתבלבל, שני הסרטים הללו אינם סרטים טובים או איכותיים ואם הם היו יוצאים לבתי הקולנוע אסור היה לאף אחד לשלם עליהם כסף. אבל כאשר מדובר בצפייה ביתית, המפיקים יודעים בדיוק מה יש להם ביד. הסרטים הללו נעשו לקהל צעיר, נערות ונערים שרוצים להעביר יום שישי מדליק בבית אל מול המקלט. בני הנוער ימצאו אותם סבירים בהחלט ומספקים את ההקפצות, ההפחדות והריגושים שהם מחפשים. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |