|
|
|
|
|
|
בין עצי הבמבוק, על גדות נהר השאול חלק 1
רז גרינברג
|
|
טום הנקס ב-"הדרך לפרדישן". אומה ת'ורמן ב-"להרוג את ביל". פחות או יותר כל הדמויות המאכלסות את "עיר החטאים". האב הרוחני של כל אלה הוא קזואו קואיקה.
|
בשנות ה-60 התחוללה ביפאן אחת המטמורפוזות המדהימות ביותר שעברו אי-פעם על מדינה מודרנית. בתקופה של כמה שנים ספורות, הפכה יפאן ממדינה מוכה, ענייה ומובסת למעצמה כלכלית ותעשייתית בקנה-מידה עולמי. אך מתחת לפני-השטח של השפע הכלכלי הפתאומי, בעבעה קלחת של חוסר-נוחות בקרב חוגים פוליטיים מהשמאל. חוגים אלה זעמו על מה שנראה כהשתעבדות של המדינה לשיטה כלכלית-נצלנית, וגרוע יותר – כהתכחשות לעברה המיליטנטי הלא-רחוק של המדינה. פעילי השמאל צפו בעיניים כלות בחנינה אותה קיבלו פושעי-מלחמה, בפעילים הפוליטיים מתקופת המלחמה ששבו למלא תפקידים ציבוריים ובסיוע הלוגיסטי אותו העניקה מדינתם, שהצהירה על מחויבותה לשלום עולמי, לצבא ארה"ב במלחמות אותן הוא ניהל בקוריאה ובוייטנאם. הפגנות מחאה פוליטיות של פעילי שמאל ואיגודים מקצועיים התחוללו במדינה עוד עשור קודם לכן, אך בשנות ה-60 התחולל "המפץ הגדול" כאשר גל מחאה אדיר החל להתגבש בקרב הסטודנטים במדינה, גל שהגיע לשיאו בשביתת-סטודנטים המונית ב-1969 ששיתקה את הפעילות האקדמית במרבית הקמפוסים במדינה. בתחילת שנות ה-70, גווע אותו גל-מחאה כמעט באותה מהירות בה הוא צבר תאוצה. מחאת הסטודנטים התמוססה מבלי שהיתה לה השפעה פוליטית כלשהי – יפאן נותרה תחת שלטונה של קואליציית הימין-מרכז (שבמידה רבה שולטת במדינה עד היום). למרות שחלק קטן מהפעילים המאוכזבים פנה לדרכי אלימות וטרור, רובם הגדול החליטו שמרד-הנעורים שלהם הגיע לקצו, והשתלבו במערכת הקיימת. אבל אותו מרד הותיר אחריו מורשת – הגקיגה.
אומני הקומיקס שהשתייכו לזרם המכונה "גקיגה" (שנקרא כך כדי להבדיל את עצמו מתעשיית ה-"מאנגה" הממוסדת), החלו לפעול עוד בשנות ה-50. בתחילת דרכה, הורכבה התנועה בעיקר מאמנים שדגלו בגישה פוליטית שמאלנית-רדיקלית והתאפיינו בסגנון ציור ריאליסטי ותכנים בוגרים יותר מהמקובל בפרסומי המאנגה הרגילים. בדומה לקודמיהם בזרם המאנגה, גם אמני הגקיגה שאבו השראה מהקולנוע, אך בעוד שאמני המאנגה הושפעו בעיקר מהקולנוע ההוליוודי המסורתי, עיקר ההשראה של אמני הגקיגה הגיעה מסרטי-הפשע האמריקאיים והאירופאים, כמו גם מהחיקויים המסוגננים שצמחו להם בקולנוע היפאני. במהלך העשור הראשון לקיומם, היו סיפורי הגקיגה בבחינת שוק-נישה קטן, שהתקיים בעיקר בספריות-השכרה מיוחדות שהוקמו עבורו. אך בשנות ה-60, גל המחאה של הסטודנטים הביא לזינוק חד בפופולאריות של סיפורים אלה. אותם סטודנטים, שגדלו על סיפורי מאנגה במהלך ילדותם והתבגרותם, לא התכוונו לנטוש את הקומיקס עם לימודיהם האקדמיים והמחאה שהתלוותה אליהם וגם לא לאחריהם, עם השתלבותם בשוק-העבודה. הוצאות המאנגה הגדולות (שבניגוד למקבילות שלהן בארה"ב, לא היו נתונות תחת התחייבויות דוגמת "קוד הקומיקס" שמנע מהן לפרסם חומרים קיצוניים מדי) הבינו מהר מאוד את הפוטנציאל, ואמני גקיגה החלו להשתלב בתעשיית המאנגה הממוסדת. אין ספק כי מקומו של הקומיקס בתרבות היפאנית וההכרה הרחבה בו כמדיום שווה-ערך בחשיבותו לקולנוע ולספרות במדינה, הם חלק מהמורשת אותה הותירו אמני הגקיגה. אחד מהאנשים המשפיעים ביותר שצמחו מתוך הגקיגה כלל אינו אמן אלא תסריטאי. שמו הוא קזואו קואיקה.
הסמוראי האחרון
קואיקה נולד ב-1936 במחוז אקיטה שביפאן. העניין הגדול שלו בהיסטוריה בכלל ובהיסטוריה צבאית בפרט הביא אותו, עם סיום לימודיו האקדמיים, לעבור תקופת חניכות קצרה אצל מחבר הרומנים ההיסטוריים קיאיצ'ירו ימאטה. זמן קצר לאחר מכן, ב-1968, הוא התקבל לעבודה כתסריטאי בסדרת המאנגה הפופולארית "גולגו 13" שעסקה במעלליו של הרוצח השכיר המבוקש ביותר בעולם. שנתיים מאוחר יותר, הוא חבר אל האמן גוסקי קוג'ימה כדי להגשים חלום פרטי שלו – סדרה העוסקת בסמוראים. כאשר בוטל סופית מעמדם של הסמוראים, לקראת סופה של המאה ה-19, הם נחשבו לאנשים המושחתים והשנואים ביותר בקרב אוכלוסיית המדינה. אך זמן לא-רב לאחר מכן, הם זכו לתחייה ופופולאריות מחודשת בחיי התרבות והשיח-הציבורי של אותה אוכלוסייה, שראתה בערכי הכבוד והאידיאלים של הסמוראים אמצעי לשמירה על הזהות הלאומית של המדינה בין יתר אומות העולם, לאחר תקופה של למעלה מ-200 שנות הסתגרות. תופעה זו הגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, כאשר השלטון הצבאי יצר זיקה בין סיפורי הגבורה וההקרבה של הסמוראים לבין פעולות-ההתאבדות שהוא עודד את חיילי המדינה לנקוט בהן.
בתקופת הכיבוש האמריקאי שלאחר המלחמה, העיסוק בסמוראים הפך לפופולארי פחות, מאחר ושמם של אלה נקשר במיליטריזם ממנו התנערה המדינה בהסכם הכניעה עליה חתמה ובחוקה החדשה שלה. אך עם סופו של הכיבוש, עסקי-הסמוראים חזרו לשגשג. היצירות הידועות ביותר בתחום הן כמובן סרטיו של אקירה קורוסוואה, שחיבר בסרטיו בין דמותם ההיסטורית של הסמוראים ומוטיבים מהספרות והתיאטרון היפאניים הקלאסיים ובין תבניות עלילה מערביות – מהרומנים הבלשיים של דאשל האמט ("יוג'ימבו") ועד למחזות של שייקספיר ("ראן"). במקביל לקורוסוואה, פעלו גם במאים נוספים שהפיקו סרטי-סמוראים זולים ופופולאריים יותר, לעיתים בסדרות של סרטים שכל אחת מהן התמקדה בדמותו של גיבור מסוים. תופעה זו התחזקה עוד יותר עם כניסתם של שידורי הטלוויזיה, שהביאו איתם גל של דרמות תקופתיות בהמשכים אודות הסמוראים, שהופקו בתקציב מצומצם וזכו להצלחה גדולה. השם לו זכה הז'אנר – "ג'ידאי גקי" - זכה תשומת לבו של במאי קולנוע צעיר בשם ג'ורג' לוקאס כאשר הוא ביקר ביפאן בתחילת שנות ה-70, ומאוחר יותר שיבש את המלה "ג'ידאי" ("תקופה") למלה "ג'דיי" שהפכה לשמם של האבירים בסרטי "מלחמת הכוכבים". אמני הגקיגה נמשכו גם הם לסיפורי-סמוראים, ובמיוחד לסיפורים אודות ה-"רונין" – סמוראים שנותרו חסרי-אדון, או נטשו את שירותו של האדון שלהם ונדדו ברחבי יפאן. דמותו של הרונין, המגן על האוכלוסייה האזרחית בעוד הסמוראים הממוסדים אינם נוקפים אצבע לטובתה, או משתפים פעולה עם דיכוי אותה אוכלוסיה, הציתה את דמיונם של אמני הגקיגה (במציאות ההיסטורית, הפכו מרבית הרונין לשודדים ורוצחים שלא היה דבר וחצי דבר בינם ובין הדימוי הרומנטי והאצילי שצמח להם). את רוב הסיפורים אודות הרונין בחרו אמני הגקיגה למקם בתקופה הידועה כ-"תקופת אדו" או "תקופת טוקוגוואה". בתקופה זו, בין המאה ה-17 למאה ה-19, הייתה נתונה יפאן תחת יד-הברזל של משפחת טוקוגוואה - שושלת השוגונים (מושלים צבאיים מטעם הקיסר) שהחזיקה בשלטון במשך התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של המדינה. השוגונים של טוקוגוואה נקטו באמצעים מרחיקי-לכת כדי לבצר את שלטונם – מהחזקת "בני ערובה" ממשפחות האצולה האחרות כדי לדכא כל אפשרות של מרידה, עבור בפריסת רשת-רחבה של פקידים-לוחמים (הסמוראים) שאכפו את החוק ביד קשה ועד להסתגרות המוחלטת של המדינה מפני העולם החיצוני במשך למעלה מ-200 שנה (למרבה מזלם של היפאנים, המדינה לא נתפסה באותה תקופה כיעד אטרקטיבי מדי וההסגר הותיר אותה בטוחה יחסית בעוד שאחיותיה האסייתיות נרמסו ללא רחמים תחת המגף של המעצמות המערביות). בקיצור – מדובר היה בסביבה המושלמת לסיפור אודות גיבורים היוצאים כנגד המערכת. הגיבור אותו יצרו קואיקה וקוג'ימה היה איטו אוגאמי והוא ניצב במרכזה של סדרה שהפכה לאבן-דרך בז'אנר הסמוראים – "Lone Wolf and Cub".
הזאב הבודד ועגלת-התינוק
איטו אוגאמי הנו לוחם מהולל, המחזיק בתואר המוציא-להורג הבכיר ביותר בשירותו של השוגון. תפקיד זה נושא בחובו יוקרה ועוצמה רבה... אך גם מקים על אוגאמי אויבים רבים. האויבים הנחושים ביותר שלו, החושקים במשרה בה הוא מחזיק, הם משפחת יאגיו, המקורבת אף-היא לשלטון. סוכני המשפחה רוצחים את כל בני-ביתו של אוגאמי ומפלילים אותו בבגידה בקיסר. אוגאמי נאלץ להמלט, ביחד עם בנו הפעוט דאיגורו (שניצל מהטבח אותו חוללו אנשי יאגיו) והוא נודד ברחבי המדינה, משכיר את שירותיו כלוחם, בדרך-כלל לאלה הנאנקים תחת העול של הסמוראים המושחתים ואנשי העולם-התחתון. מדי פעם הוא גם מיישב את החשבון הארוך מאוד שיש לו עם אנשי משפחת יאגיו, שנציגיה נשלחים תדירות בניסיון נואש לסלק את האיום המסוכן הזה מדרכם. במפתיע, לא-מעט מהסיפור המופיע בסדרה נטוע במציאות ההיסטורית של תקופת טוקוגוואה. משפחת אוגאמי, אליה משתייך גיבור הסדרה, אכן היתה משפחת-אצולה אמיתית באותה תקופה. משפחת יאגיו היריבה מפורסמת עוד-יותר, בשל היות אנשיה מדרכי-הלחימה הרשמיים של משפחת השוגון, כמו גם השמועות והאגדות הרבות אודות תפקידם של בני משפחה זו כצבא המרגלים/מתנקשים הפרטי של השוגון (לשמועות אלה היה, ככל הנראה, בסיס כלשהו במציאות - גם אם כי חלק גדול מהן היה, ללא ספק, בגדר הגזמה פרועה). הנציג הידוע ביותר במשפחה זו, אגב, היה הבן הסורר ג'וביי, ששימש השראה לגיבור הסרט Ninja Scroll (והוא זוכה לאזכור גם ב- "Lone Wolf"). לתוך המציאות ההיסטורית הזאת, טווה קואיקה עלילה סוחפת, המורכבת בעיקר מסיפורים קצרים אודות גורלו המר של גיבור הסדרה, וגורלם המר עוד-יותר של הניצבים בדרכו. אוגאמי הנו איש-חרב אך גם איש-ספר, לוחם שאין שני לו בקרב פנים-מול-פנים וגם טקטיקן ואסטרטג מעולה, אדם תאב-נקמה אך בה-בעת קר ומחושב, רוצח חסר-רחמים הפועל על פי קוד של כבוד ומערכת ערכים נוקשה של עקרונות מוסריים. האישיות המורכבת הזאת משתקפת היטב באופן בו מוציא אוגאמי לפועל את המשימות שהוא נשכר לבצע – כאשר ביצוע זה טומן בחובו לא-מעט הפתעות לא רק ליריביו אלא גם לשולחיו.
העלילות האלה קמות לתחייה בעזרת האמנות המרשימה של קוג'ימה. הדבר הראשון הבולט לעין בסדרה הוא הנופים ההיסטוריים, המצוירים בהקפדה ותשומת-לב יתרה לפרטים קטנים. נופים אלה הופכים את יפאן של תקופת טוקוגוואה למקום בעל אופי סיוטי, כמעט התגשמות ארצית של השאול: כפרים עלובים שתושביהם חיים בעוני ובפחד מתמיד, גופותיהם של עובר-אורח חסרי מזל המוטלות לצדי הדרך, נופי-טבע דוממים, מאוכלסים באוכלי-נבלות הממתינים לאכזריותם של בני-האדם שתספק את מזונם. ברקע הזה משוטט גיבור הסדרה, בעודו דוחף את העגלה בה מצוי בנו, כאשר על פניו נסוכה כמעט דרך-קבע הבעה של אדישות מוחלטת. הדבר השני ממנו קשה להתעלם בסדרה הוא סצנות הפעולה. קוג'ימה הוא, ללא ספק, אחד הציירים המוכשרים ביותר בתחום הפעולה שקם לקומיקס היפאני. הסצנות בהן יוצא הגיבור כנגד יריביו (ולעיתים מדובר בחבורה גדולה מאוד של יריבים) ויכול להם, מתפרשות לעיתים קרובות על פני עמודים שלמים, ומתוזמנות בקצב מושלם, ממש כמו בסרט. הסדרה הפכה להצלחה מסחררת וכרכיה נמכרו ביותר מ-8 מיליון עותקים. במשך שנים ארוכות, היא שימשה כקריטריון-השוואה לסדרות הסמוראים שבאו בעקבותיה בקומיקס. קואיקה וקוג'ימה הפכו לכוכבי-על בתחום המאנגה והמשיכו לעבוד, ביחד ולחוד, על פרויקטים חדשים. אחת הסדרות המשותפות של הצמד היתה סדרת "ספין-אוף" ל-"Lone Wolf" שנקראה "Samurai Executioner". גיבור הסדרה הוא קוביקירי אסה, הלוחם היחיד ביפאן כולה המשתווה בכישוריו לאוגאמי. אסה נושא בתואר "בוחן החרבות" הרשמי של משפחת השוגון, כאשר אותה "בחינה" מתבצעת, בדרך כלל, על צווארם של הנדונים למוות. אסה מהווה, במידה רבה, את התשליל לדמותו של אוגאמי: בעוד שאוגאמי נמלט מפני החוק והרשויות, אסה כבול לשירות במשרה בכירה השוללת ממנו את אנושיותו. לחלוטין לא ברור בחלקו של מי מגיבורי שתי הסדרות נפל גורל אומלל יותר. "Samurai Executioner" היא סדרה מעניינת, אבל היא נופלת מאחותה הבכורה באיכות הסיפורים שלה. כנראה שסיפורו ודמותו של אוגאמי פשוט סיפקו מצבים דרמתיים מעניינים יותר.
הצלחה בסדר-הגודל של "Lone Wolf" פשוט חייבה עיבוד למסך. אך איזה מן עיבוד ניתן היה להפיק ממנה? אנימציה לא באה בחשבון – למרות שבשנות ה-70 תעשיית האנימציה היפאנית כבר גיששה את דרכה אל הקהל המבוגר יותר, התקופה שלפני בואם של הוידאו הביתי והכבלים הפכה עיבוד אנימציה המכוון למבוגרים בלבד (ואין ספק כי סדרה אלימה כמו "Lone Wolf" לא יכלה לזכות לעיבוד אחר) לבלתי-אפשרי להפקה. הפתרון שנמצא היה הפקת עיבוד קולנועי מצולם. לתפקיד הראשי לוהק השחקן טומיסאבורו וואקיאמה, שנודע עד אותה תקופה בעיקר בזכות תפקידי משנה אותם הוא גילם בסדרות-סמוראים קולנועיות אחרות (בין היתר אודות הסמוראי העיוור זאטואיצ'י). וואקיאמה לא היה, בלשון המעטה, בחירה מובנית-מאליה לתפקיד: מבחינת מראה, קשה לומר כי הופעתו הייתה מצודדת במיוחד והיא גם לא הקרינה את הסמכותיות האצילית שנשקפה מדמותו של אוגאמי כפי שצייר אותה קוג'ימה. למעשה, הרושם העיקרי שיוצרת הופעתו של וואקיאמה בתפקיד היא של אדם עלוב ומוזנח – עד לרגע בו הוא שולף את החרב שלו ומחסל את אויביו, בזה אחר זה (אם כי זהו מרכיב ריאליסטי למדי – קצת קשה להאמין שאדם הנמצא בנדודים בלתי-פוסקים באזורים היותר-גרועים של יפאן באותה תקופה יצליח לשמור על חזות מכובדת לאורך זמן). למרות זאת, הסרטים זכו לפופולאריות רבה ותעיד על כך העובדה כי ב-1972 לבדה הופקו ארבעה (!) סרטי קולנוע שעיבדו בזריזות את עלילות הקומיקס. שני סרטים נוספים בסדרה, בכיכובו של וואקיאמה, הגיעו שנתיים לאחר מכן. במאי הסרטים עשו שימוש חכם בתקציב המוגבל שעמד לרשותם, והצליחו לשחזר את האווירה הקודרת של הסדרה על ידי שימוש יצירתי בצילום, תאורה ונופי-טבע שהוסבו ביעילות לתפאורה היסטורית. הסרט הראשון בסדרה מרשים במיוחד בהצגת סיפור חייו של הגיבור, לפני ואחרי המהפך ההרסני שעבר עליו. גם וואקיאמה הצליח לשבות את ליבם של הצופים, במיוחד בסצנות הלחימה. סצנות אלה, בניגוד למקור הקומיקסי (שכאמור, התעכב על כל פרט ופרט באותן סצנות, לאורך עמודים שלמים) צולמו במהירות-הבזק. מהרגע בו הגיבור שולף את חרבו עד לרגע בו גופותיהם המדממות של אויביו מוטלות על הקרקע עברו בדרך כלל שניות בודדות, מלוות ברחש-קל של אבחת-החרב באוויר. לאחר ששת הסרטים הופקו עוד מספר סדרות, מיני-סדרות וסרטי טלוויזיה בהם גילמו שחקנים אחרים את דמותו של אוגאמי. הפקות אלה אפשרו רוחב-יריעה גדול יותר, שאפשר בתורו נאמנות גדולה יותר לסדרת המאנגה המקורית, אך נדמה כי אלו מעולם לא זכו לאותה אהדה בקרב המעריצים כפי שזכו לה הסרטים בכיכובו של וואקיאמה. כך הפך הליהוק הלא-בדיוק שגרתי של השחקן למזוהה לחלוטין עם גיבור הסדרה.
|
|
|
לידיעה זו התפרסמו 2 תגובות
|
תגובות
|
1 לא להפסיד
|
|
2:09:00 27/11/2005
|
CHAMELEON_D_H
|
|
מאנגה מומלצת מאד לבעלי הזמן הפנוי... סוף מעולה....
|
|
2 די באמצע של המנגה
|
|
8:38:00 29/11/2005
|
חגי
|
|
ואחת היפות ביותר שיצא לי לקרוא. סיפורים חכמים, ציור נהדר, קרבות מרהיבים... ותחושה של אפוס קטן שהולך ונבנה. לכל מי שמתעניין בתרבות היפנית המנגה הזו היא פשוט חובה
|
|
|
|
|
קישורים
|
|
|
חדשות אחרונות
|
קולנוע
|
19/11/2010
|
זה שיר פרידה – ISF סוגר את שעריו
|
11/09/2010
|
עיבודים לרוב - והפעם המגדל האפל מאת סטפן קינג
|
14/08/2010
|
חרב אור הכחולה תגיע לקרן הכחולה
|
08/08/2010
|
הצצה בלעדית לטיזר של האוונג'רס
|
30/07/2010
|
הנוסע השמיני : ההתחלה
|
|
טלויזיה
|
17/10/2010
|
פרק השבוע של האקס מן - פרק 76 והאחרון
|
30/09/2010
|
פרק השבוע של האקס מן - פרק 75
|
27/09/2010
|
פרק השבוע של האקס מן - פרק 74
|
20/09/2010
|
פרק השבוע של האקס-מן פרק 73
|
10/09/2010
|
פרק השבוע של האקס מן- פרק 72
|
|
ספרים
|
06/09/2010
|
הוצאה מחודשת לצלל-אלף
|
30/07/2010
|
אן רייס משתגעת סופית
|
25/07/2010
|
ספר הנופלים של מאלאזן נסגר.
|
14/07/2010
|
הכבוד המיצרי
|
27/06/2010
|
והמנצח במדלית זהב... ניל גיימן
|
|
סיפורים
|
04/06/2010
|
נפתחה תחרות הסיפורים הקצרים על שם עינת פלג ז"ל לשנת 2010
|
02/05/2008
|
סקופ בלעדי ! פנטסיה 2000 ב-2008
|
12/09/2007
|
שנה טובה
|
09/08/2007
|
פרס גפן 2007 – הצבעה לשלב א'
|
06/08/2007
|
תחרות סיפורים שנתית – פרס עינת
|
|
קומיקס
|
22/07/2010
|
האם היו ערפדים בתורה?
|
13/07/2010
|
הארווי פארקר נפטר בגיל 70
|
15/07/2009
|
קומיקס וירקות לפרס אייזנר
|
05/07/2009
|
מייקל ג'קסון הקומיקס
|
03/06/2009
|
אלכס רוס ומייק קארי חוברים למען ה-Human Torch
|
|
מקומי
|
02/09/2010
|
להפחיד בעברית
|
26/07/2010
|
פסטביל אייקון מחפש כריש מכירות
|
24/05/2010
|
קול קורא להגשת אירועים לפסטיבל אייקון
|
28/11/2009
|
כנס מאורות בנושא אסטרונומיה ומדע בדיוני יוצא לדרך!
|
15/08/2009
|
מכרז לפעילות דוכן יד-שנייה באייקון
|
|
מסע בין כוכבים
|
15/05/2009
|
Q כאן
|
12/05/2009
|
צוות שחקני פרייזר עושים כבוד לסדרת וויאג'
|
11/05/2009
|
קפטן גים טי קרי דור ההמשך
|
05/05/2009
|
אבודים במסע בין כוכבים
|
17/04/2009
|
וכך זה התחיל
|
|
אנימה
|
02/09/2008
|
Voltron בדרך למסך הגדול
|
17/04/2008
|
Ghost in the Shell -3D
|
20/03/2008
|
פוניו לא סתם על הצוק
|
19/03/2008
|
'ננה' בין המועמדים לפרס טזוקה
|
16/03/2008
|
קיטארו למבוגרים
|
|
אימה
|
12/09/2007
|
שנה טובה
|
13/11/2006
|
הצצה ראשונה ל- The Hills Have Eyes 2
|
06/11/2006
|
מסורת לא שוברים - בהאלווין הבא - מסור 4
|
25/10/2006
|
זומבים זומבים ועוד זומבים ב''יום המתים''
|
24/10/2006
|
פינהד כפי שמעולם לא ראינו אותו
|
|
משחקי תפקידים
|
05/02/2010
|
כנס מבוכים ודרקונים, 28 בפברואר 2010
|
27/09/2007
|
טקטיקה - חנות משחקים חדשה בדיזינגוף סנטר
|
12/09/2007
|
שנה טובה
|
24/07/2007
|
כנס "קרא-קון" לשיטות משחקי תפקידים
|
26/02/2007
|
כנס ביגור
|
|
עתידנות
|
11/12/2008
|
הלו, שומעים אותי?
|
23/11/2008
|
פריצת דרך בהשתלות
|
05/11/2008
|
אנרגיה סולארית
|
31/10/2008
|
מטוסים גרעיניים?
|
24/10/2008
|
שמש נצחית בראש צלול
|
|
משחקי מחשב
|
25/07/2010
|
הטריילר החדש של DC universe
|
26/06/2009
|
מלחמת הכוכבים לגו
|
19/02/2009
|
Counter-Strike המשחק האהוב ביותר בישראל של 2008
|
18/07/2008
|
DC משיקה את DC Universe Online, משחק רשת מרובה משתתפים
|
14/06/2008
|
Old Republic 3?
|
כתבות אחרונות
|
קולנוע
|
איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את אבודים זהו.
חגי אלקיים
27/06/2010
שש שנים עברו-חלפו להן. שש שנים של שאלות, של תיאוריות, ובעיקר – של דמויות.
|
|
טלויזיה
|
פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני''
רוג'ר זילאזני (1937-1995)
25/12/2008
במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור.
|
|
ספרים
|
ג'ובניק: סיפור אישי -רקע לאומי
עופר ברנשטיין
06/10/2008
כתבה חדשה ומעניינת של לא אחר מעופר ברנשטיין.
|
|
סיפורים
|
פנטזי.קון 2009
יוליה שנרר
11/08/2009
מציאות או פנטזיה?
|
|
קומיקס
|
צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט
רז גרינברג
18/04/2008
מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו.
|
|
מקומי
|
אז למה להם פוליטיקה עכשיו? ז'אנר האימה כמבטא הלך רוח פוליטי
איתן גפני
16/05/2007
מאמרו החדש של איתן גפני על הזוועתונים החדשים של הקולנוע
|
טינה לאמריקנים: ביקורת על הטינה 2
איתן גפני
16/05/2007
איתן גפני חוזר עם ביקורת על הטינה 2 וסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה יפנים
|
|
מסע בין כוכבים
|
Fuzion- the generic rules
אבי סבג
01/12/2006
חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו.
|
|
אנימה
|
כוח המחץ- התמונות
עומרי בר-לב
30/01/2009
|
|
אימה
|
מטאל גיר סוליד 4
עומרי בר-לב
20/07/2010
מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה.
|
|
משחקי תפקידים
|
|
עתידנות
|
|
משחקי מחשב
|
|
|